מאגר סיפורי מורשת

כשאני חושבת על העבר שלי, מחשבותיי נודדות במהירות שאיני יכולה לתאר, סיעור המוחין הזה מוציא ממני המון רגשות והתרגשויות. המחשבה הראשונה שעולה בדעתיהנה דמות סבי – סבא פינחס ז"ל וסבתא לאה ז"ל, שהיגיעו לרוסיה הישר מדנמרק הרחוקה. הם חיו עם 13 ילדיהם באוקראינה בעיר דניפרופטרובסק עד פרוץ מלחמת העולם השנייה…….

בעת כתיבת שורות אלו, עולים בי זיכרונות מן העבר, כשהייתי קטנה אמי עבדה בבית החולים עד השעות המאוחרות של הלילה ואני הייתי מצפה לה בכיליון עיניים, וכאשר חזרה לבסוף עייפה ומותשת יצאה לשחק איתי בשלג. אני הייתי גולשת והיא מלווה אותי בעת שהשלג יורד לאיטו.

בילדותי לא היו לי בובות כלל. כשהלכנו לרופא השיניים הוא נתן לי בובה גדולה יפה וחדשה, וטיפל בשיני, כשסיים לקח ממני את הבובה. בכיתי מאוד ועד היום קשה לי לשכוח את ההרגשה הנוראית שלוקחים לך משהו שכל כך שמחת לקבל…

לאחר כמה שנים אמי התחילה לעבוד עם אנשים החולים במחלות מדבקות ולכן הפרידו בנינו ושלחו אותי לפנימייה. כאשר אמא סיימה את לימודיה לאחות, שלחו אותה לעבוד בכפר, שם האנשים לא ידעו איך יהודים נראים אז הם באו והביטו בנו והופתעו לגלות שהיא בן אדם רגיל, בדיוק כמותם. המנהל של קופת החולים ציין בפניה כי הוא אינו אוהב יהודים. הגויים לא אהבו אותנו בגלל ריח השום והבצל וגם בכל פעם שירד גשם הם אמרו שזהו חגם של היהודים. אך כיבדו את אמי מאוד משום שהם היו זקוקים לה כאחות שבה תלויים חייהם/ בשל שנאת הגויים נדדנו מבית לבית ולבסוף עברנו לגור אצל דודתי בעיר, שם המתינה לי צרה חדשה- בן דודי הגדול ממני, שגר עמנו ושרף לי את כל הצעצועים "למען המדע" כמובן.

סבא וסבתא של אליזבט

גדלתי בכפר אוקראיני – מקום שבו שנאו את היהודים שנאת מוות. בביתי היה חדר שבו נמצא צלב עם תמונה של ישו- בגודל של אדם אמיתי. אותי זה הפחיד. חלק מילדותי עברתי עם איה שמדי פעם לקחה אותי לכנסייה ואמרה לי "תשתחווי" "תצטלבי" הייתי ילדה קטנה בת חמש אך לא הקשבתי לה. הרגשתי כאילו כוח עליון לא נותן לי להשתחוות ולהצטלב. רצו לנצר אותי מספר פעמים כי הייתי בלונדינית עם עיניים כחולות, אמרו שנמות מרעב, ומוטב לנצר אותי ולמסור אותי לאימוץ, אך אימי סירב היא אמרה שעדיף שנמות יחד.

שלוש אחיותיה של אליזבט

עבור שנים, התבגרתי פגשתי בחור יפה תואר עיניו כחולות ושיערו זהוב וגולש, התאהבתי בו, היה לי ברור שהוא יהיה בן זוגי לחיים ומיד התחתנו. תוך חמש שנים, נולדו לנו שלוש בנות יפות. מיום נישואי חלמתי להיות אמא וכשילדתי את ליאת ביתי הבכורה, הרגשתי אושר וסיפוק עצום… קרן בתי השנייה האירה לי את החיים ואת הדרך כ"קרן אור" ולכן קראתי לה קרן. רינת נקראת על שם סבתי "רג'ינה"… שלושתן שרתו בצה"ל ולמדו באוניברסיטה.