מאגר סיפורי מורשת

הנכדה חנהל'ה אלמלם מספרת את סיפורה של סבתא רחל.

סבתא רחל אלמלם לבית ששון, נולדה בעיר שירז שבפרס. ועלתה לארץ בשנת 1949 בהיותה כבת שלוש. סבתא בחרה לספר לי  על הגביע שהיא קיבלה ירושה מאביה.

היה זה מיד לאחר מלחמת ששת הימים, לפני כ-50 שנה קיבלה סבתא את הגביע. היקר  שקרוב לליבה מאוד. היא זכתה בו לאחר  שאביה, שהגיע מפרס, נפטר.

ובזכות מה דווקא סבתא ירשה אותו?

משום שהיא הייתה מקפידה ומשתדלת להכין את הגביע לאביה, בכל שבת וחג לפני הקידוש וההבדלה, ולכן אך טבעי היה שהיא זו שתזכה בו. המשמעות עבור סבתי היא שאם טרחת ועמלת על משהו, בסוף תקבל אותו.

ומה המיוחד בגביע זה? ההיסטוריה של הגביע היא: אבא של סבתא קיבל את הגביע תחת חופתו מתנה מסבו, אביה של אמו. כשאבא של סבתא קיבל את הגביע הוא חרט עליו את שמו.

כיום הגביע משמש למזכרת.. הוא עבר כבר שני דורות, והוא בן כ-  80 שנה.  סבתי קיבלה אותו כשהייתה בערך בגיל 22.

סבתא נוהגת להוציא את הגביע רק בחגים. החפץ בעל ערך רגשי יקר בעיני סבתא, כי לא כל אחד זוכה לדבר כזה. הגביע מסמל עבורה את הקשר ההדוק שלה עם אביה. אבא של סבתא העריך אותה מאד. והיא זכתה להקרא בשם אמו, עבור אביה, לשמה, רחל,הייתה משמעות רבה המסמלת את ההמשכיות בעיניו.

סבתא מספרת על טרחתו של אביה לקראת שבת. הוא דאג להשיג את כל  המוצרים לכבוד שבת המתקרבת, למרות שהתקופה הייתה קשה. אחרי כל ההכנות לשבת, הוא היה מוציא את הגביע ומקדש בשמחה. השכנים הטוניסאים היו מצטרפים לקידוש יחד. וזה סמל ל"ביחד" שהיה פעם.

הזוית האישית

הנכדה חנהלה: התרשמתי מאוד מהאופן בו סבתא מייקרת את הגביע ולמדתי מסיפורה על ערך המשפחה ובעיקר ה"ביחד" של המשפחה.