מאגר סיפורי מורשת

שמי שלומית. נולדתי בארץ וגדלתי בקיבוץ נווה איתן.

בילדותי היה לי רק קרוב אחד מצד אבי מפני ששאר בני המשפחה נרצחו בפולין על ידי הנאצים. אותו קרוב משפחה היה דודי ובתקופת המנדט הבריטי הוא היה קצין במשטרה. שמו היה אפרים הופשטטר והיה לו בן יחיד. כשהקימו את המדינה אפרים המשיך את עבודתו במשטרה. כשתפסו את אייכמן הוא היה אחד מהחוקרים שלו. לקראת יציאתו לפנסיה קרתה טרגדיה – בנו היחיד נהרג בתאונת מטוס. במשטרה החליטו לשלוח אותו ואת אישתו לטורקיה כנציג של המדינה כדי לעזור לו להתמודד עם האבל. הזוג הופשטטר החליטו להחליף את שם משפחתם מהופשטטר לאלרום, כי כך נקרא הבן שלהם.

באותו זמן אני התחתנתי עם סבא והדוד, אפרים הופשטטר, היגיע לחתונתנו והביא לנו במתנה גביע כסף לקידוש מטורקיה.

שנה אחר כך טרוריסטים טורקים חטפו את דודי, אפרים הופשטטר ודרשו מממשלת טורקיה לשחררו בתמורה לשיחרורו חברים שלהם שהיו בבית סוהר. הממשלה הטורקית סירבה והתחילו לחפש אותו. כשהמחפשים התקרבו למקום שבו הוא היה, הטרוריסטים הרגו אותו וברחו. כך נרצח דודי, אפרים הופשטטר – אלרום, הנילול היחד מהשואה, ע"י טרוריסטים.

מה שנשאר לנו במשפחה זה הגביע שאיתו אנחנו מקדשים את היין בשבתות

אפריים אלרום והגביע שנתן לקידוש

בחרתי לספר לנכדי, הלל ולתעד סיפור נוסף, חוויה משפחתית שלי ושל בעלי שחווינו עם בבנו הקטן שי על גבעות השומרון

שי שובר את המתח –  "קצין אפשר להשקיף במשקפת שלך?"

בשנת 1979 גרתי באלקנה שבשומרון. באותה תקופה הייתה תנועה של התנחלות ובעלי ואני היינו חברים בגרעין שניסה להשיג אישור להקמת ישוב חדש. במסגרת המאמצים לקבל אישור, חברי קבוצת הגרעין עלו על דעת עצמם לגבעה בשומרון, כדי לקבוע עובדה שגרים שם. העלייה לשטח הייתה בלי רשות של הצבא, ואחרי כמה שעות חברי הגרעין ראו פתאום שחיילים עולים לגבעה בכוונה לפנות אותם. כמובן שהם לא רצו לרדת.

סבא והחיילים לפניי שעלו לגבעה

על הגבעה בשומרון

בעלי הלך לקראת המפקד של החיילים והתחיל ויכוח – המפקד אמר: "יורדים", בעלי ענה: "לא יורדים "….. האוירה הייתה מאוד מתוחה – לא נעימה והייתה הרגשה שיש כאן שני מחנות של אויבים. ואז פתאום שמענו קול של ילד בן ארבע, הילד הוא שי אבא של הלל, נכדי. שי הקטן שאל את המפקד: "חייל, אפשר להשקיף במשקפת שלך?" כולם פרצו בצחוק, נזכרו שבעצם כולנו עם אחד, המתח נשבר והצלחנו לדבר ולהגיע להסכמה.

הזוית האישית

שלומית: היה נהדר, אני מאחלת לך, הלל נכדי, שיהיו לך חיים מעניינים כמו שלי.

הלל: נהנתי בתוכנית למדתי על ההסטוריה של המשפחה שלי ושל סבתא שלי

רון: שמחתי לעבוד עם חבר שלי ולהכיר את סבתא שלו, שלומית. הסיפורים שלה היו מעניינים.