מאגר סיפורי מורשת

שמי אליהו בן אהרון, אני בן 80. נולדתי בפתח תקווה. בכפר גנים א'. בשנת 1937 בתאריך 30 לדצמבר.

גדלתי בחצר גדולה, בית אחד היה של סבא וסבתא ובית שני היה של הורי. נולדתי על הרצפה בבית הורי ומיד הזמינו מילדת שגרה בכפר. הייתי בגן ילדים, ובגיל שש נשלחתי לבית ספר עממי. אחרי שסיימתי את בית הספר, לא רציתי להמשיך לילמוד. עשיתי צרות בבית, וההורים כעסו מאוד, אמרו לי ההורים לך לחפש עבודה, או שתבוא לעזור לנו בעבודה. עבדתי במסגרייה עם השכן שלי.

שיחקתי כדורגל, בקבוצת הילדים של הפועל פתח תקווה. ובערבים הייתי הולך לפעולות של הנוער העובד. בגמר הפעולה הינו חוזרים הביתה. ובבוקר הייתי הולך לעבודה. כך היה עד הגיל בו התגייסתי לצבא, לנח"ל, והצטרפתי לגרעין שדמות, שעלה והקים את קיבוץ עין גדי. חייתי בעין גדי כמה שנים, בעין גדי הייתי הנהג של הקיבוץ, והייתי מוביל את התוצרת החקלאית של הקיבוץ לתל אביב.

התינוקת הראשונה של עין גדי

באחד מהימים נולדה בכפר סבא הבת הראשונה של עין גדי, והודיעו לי שאני צריך לקחת את הבת והאמא במשאית. נסעתי מחיפה עמוס עם דשנים לבית החולים בכפר סבא ולקחתי את האם והילדה. נסעתי לתל אביב ולבאר שבע כדי לאסוף חברים שהיו בדרכם לעין גדי. אספנו את החברים ונסענו לעין גדי. הגענו לסדום ובסדום ירד גשם זלעפות, ולא ידענו האם להמשיך או לא. פתאום ניגשת אליי האם ואומרת "אלי, אין לי מה להזין את הילדה, והמים בסדום לא טובים בשביל הילדה, ואנחנו חייבים להמשיך." לקחתי מכשיר קשר והודעתי לקיבוץ שאנחנו יוצאים לדרך בכל מחיר ושישלחו את הטרקטור לקראתנו. ויצאנו לכיוון עין גדי.

בדרך החלקנו מהר סדום הצידה ולא הייתה לנו ברירה והמתנו עד שהטרקטור היגיע. כעבור שעתים הגיע הטרקטורמהקיבוץ  אלינו. הוצאנו כבלים ונקשרנו לטרקטור שגרר אותנו לאורך הר סדום. כשעברנו את הר סדום שאלתי את הטרקטוריסט: האם הדרך טובה? והוא אמר שהיא בסדר. אז אמרתי לו שישאיר את הטרקטור כאן ויבוא איתנו לעין גדי וכך היה, נסענו לעין גדי. הגענו למרחצאות עין גדי והמשכנו ואז פתאום שקענו על אם הדרך, ונאלצנו להמשיך את הקטע האחרון בהליכה ברגל עד לעין גדי. ולבסוף הגענו.

הזוית האישית

סבא אליהו אהרון מספר לאסף גור את חוויותיו מקיבוץ עין גדי.