מאגר סיפורי מורשת

הזיכרון הראשון מהעלייה לארץ ישראל היו דבריו של אבי ז"ל שבא ואמר לנו :"בשבוע הבא אנחנו עולים לארץ ישראל" ומאותו משפט של אבי החלו ההכנות.

אבי בנה ארגזים גדולים, שמנו בהם כל מיני חפצים אישיים, כלים, אוכל שמן וסבון שיהיה לחודש הראשון.

עגלה באה ולקחה אותנו לנמל, שם עלינו לאנייה "גלילה", היינו כל המשפחה, שבעה ילדים, סבתא, אמא ואבא.

לאחר שלושה ימים בים הגענו לחיפה.  יום שלם היינו בבדיקות, סידורי תעודות, שמו לנו "די די טי" על הראש – אבקה לחיטוי, ולאחר כל הפעולות הללו הגיע רכב גדול ולקח אותנו לשער העלייה.

בשער העלייה נתנו לנו אוהל גדול מבד וכל המשפחה הלכה לישון, היינו עייפים ורעבים. בשער העלייה שהינו כמעט חודש ואחר כך לקחו אותנו למעברת אור עקיבא. במעברה נתנו לנו צריף מבד, החיים היו שם מאוד קשים. לא היו שירותים, היינו צריכים לרוץ כמעט חמש מאות מטר לשירותים, גם לא היו מקלחות ומים , היינו צריכים להביא מהברז המרכזי מים בדליים. גם בית ספר לא היה. עם הזמן החלו להתארגן קבוצות על פי גילאים והתחילו ללמוד.

בשנת 1953 קרה מקרה שנחקק עמוק בזיכרוני, בצריף של השכנים בליל שבת, דלקה פתיליה עם חמין, זה התלקח והתחיל להישרף. די במהרה הצריף עלה באש, ההורים וכמה ילדים יצאו מהצריף, האימא חשבה שהוציאה את כל ילדיה אך שכחה ילד אחד בפנים .  כיוון שהאש היתה מאוד חזקה ועוצמתית, לא יכלו להוציא את הילד והוא נשרף .

לאחר שהות של שלוש שנים בצריפים  העבירו אותנו לשיכונים, דירת שני חדרים לאחד עשר נפשות, לאט לאט התחלנו להרחיב את הדירה ועם הזמן נהיה נחמד בשיכון.

הוספנו עוד חדר ועוד חדר והאחים קצת גדלו והתחילו לעבוד, השיגו פרנסה… אחי הגדול התחתן בגיל 18 ועזב את הבית והקים משפחה וכך שאר האחים התחתנו ולבסוף ההורים נשארו לבד.

אני התחתנתי בשנת 1959 בחודש אלול, שבועיים לפני ראש השנה.  היה לנו בית קטן, דירת חדר, מטבח ושירותים עם חצר ענקית. מיכאל בעלי עבד כצבעי ואני הייתי בבית, לא עבדתי.  לאחר שנתיים נולדה בתי , שרה, ואז הייתה לי תעסוקה מלאה, היא מילאה את הבית בשמחה וצחוקים של ילדים. תמיד באו לבקר אותה חברים וחברות ואני הייתי עסוקה רק איתה, כשהייתה בת חמש עברנו לדירה גדולה יותר באותו רחוב שגרנו עם שתיים וחצי חדרים , מרפסת גדולה וחצר ענקית. ואז פתחתי גן עם גיסתי, לאחר שנתיים נולד דני ואז התעסוקה גדלה. לאחר מכן נולד יוסי , כשיוסי נולד סגרתי את הגן, לא יכולתי לעבוד, שנה אחרי זה נולד רמי, שלוש שנים לאחר מכן נולדה לימור ושנה אחרי רווית, היינו משפחה ברוכת ילדים. כשהייתי בת ארבעים הפכתי לסבתא, בגיל שבעים הפכתי לסבתא רבתא.

הזוית האישית

לאה חלג: עכשיו אני אמא לשישה ילדים, עשרים נכדים וארבעה נינים ומחכה לעוד…