מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הבריחה מסוריה

עם סבא וסבתא בבר מצווה שלי (פברואר 2020)
סבא בשנים הראשונות בארץ
איזה מזל שהסורים לא תפסו את סבא , כאשר הם ברחו לארץ ישראל ואיזה מזל שהוא הכיר את סבתא

נא לשים לב – אין ארץ מוצא, הוא עלה לישראל בשנת 1944 ובטופס התיעוד כתוב שנולד בישראל 

 

סבא אברהם נולד בשנת 1934 בחאלב שבסוריה, וכשהיה בן 10 ( שנת 1944 ) עלה עם משפחתו לארץ ישראל.

סבא מספר לי שבסוריה היו שכונות של  יהודים,ערבים דרוזים כולם חיו ביחד היו יחסי שכנות טובים מאד כולם היו חברים של כולם. השכונה שסבא היה גר בה נקראת "חרת אל יהוד"  כלומר שכונת היהודים.

הם גרו בבית עם גג עגול מלא הפתחים שהיו החלונות. בבית שבו סבא גר לא היו ברזים הם היו שואבים מים מהבאר שנמצאת במרכז החצר.

"לבאר הייתה גלגלת עם חבל קשור בדלי היו מורידים בדלי שואבים את המים ולוקחים אותם הביתה, ובבית היה כד חרס גדול שבתוכו היינו שמים את המים". כך סבא מספר. גם מקלחות לא היו.  אמא שלו הייתה שמה מים בגיגית בתוכה היה יושב  ילד והייתה שופכת עליו מים. השירותים היו  בחצר והיו משותפים לכמה משפחות.

כשסבא היה בן עשר באחד מימי שישי כשאבא שלו חזר מבית הכנסת סיפר למשפחה כי מתחילים לרדוף אחרי היהודים בחאלב ולכן עליהם לעזוב כמה שיותר מהר את סוריה. כל בני המשפחה פחדו.

בתיווך של הסוכנות הגיע אליהם "מבריח"  מקומי שמכיר את הדרך לארץ ישראל ויכול לעזור להם לחצות את הגבול. הם קבעו איתו, ובאישון לילה יצאו מהבית עם הבגדים שהיו עליהם ומעט מזון, הם השאירו את כל הציוד והרהיטים בבית כדי שהסורים לא ירגישו שעזבו. הם לא יכלו לקחת איתם הרבה דברים כדי שלא יהיה להם קשה בדרכים.

סבא זוכר שנסעו במשאית מהבית עד לגבול לבנון והגיעו לבירות ומשם הלכו ברגל לכיוון ישראל. בלילה הם היו הולכים וביום היו מתחבאים. לילה אחד אחיו הקטן שהיה בן שנתיים בכה מאד. הם פחדו שלא יגלו אותם, כדי שלא ישמעו את קול הבכי אמא שלו שמה את ידיה על פיו עד שהוא נרגע. הם הגיעו לישראל, לגליל העליון ובילו את הלילה הראשון בקיבוץ חניתה, הם ישנו ברפת ותושבי הקיבוץ הביאו להם אוכל ושתייה.

באותו הזמן שלטו בארץ ישראל הבריטים. סבא מספר " הלכנו בתוך פרדס והאנגלים הסתובבו. היה איזה מחסן גדול ובפנים שמו את כל  הארגזים של הפירות שהם קטפו ושמה התחבאנו וישנו בשקט, האנגלים עשו סיבוב במחסן אז ה"מבריח" תרגם לנו (את מה שאמרו האנגלים ואמר שהם אמרו שאין כלום – היה לנו מזל מאוד גדול! אם היינו נתפסים ע"י האנגלים הם היו מחזירים אותנו ושולחים אותנו בחזרה".

סבא בילדותו

תמונה 1

 

בסופו שלדבר הם הגיעו לירושלים וקיבלו חדר בשכונת גבעת שאול. היה מאד קשה בהתחלה, הוריו היו חולים ולא יצאו לעבוד ומי שיצא לעבוד ולפרנס  את המשפחה אלה היו האחים. המצב הכלכלי הי הקשה. סבא זוכר, שהחיילים האנגלים ששלטו אז במדינה  היו יושבים במעגל לאכול, והם  הילדים  היו מתקרבים אליהם והם היו מכבדים אותם באוכל שלהם.

בשנת 1948 כשהכריזו על הקמת מדינת ישראל סבא זוכר שהייתה שמחה גדולה, כולם יצאו לרחובות ורקדו היה להם כיף.

בכל השיחה עם סבא אני שמח בתוך הלב שלי פנימה, איזה מזל שלא תפסו את סבא ואיזה מזל שהוא הכיר את סבתא.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר הגימנסיה העברית בירושלים, התש"ף, בהנחיית המורה המוביל אלירן דיין.

מילון

דרוזים
קבוצה אתנית דוברת-ערבית בישראל: חיים בכרמל, בגליל, וברמת הגולן,ומקיימים דת ייחודית שהתפצלה מהאסלאם השיעי במאה ה-11(ויקיפדיה)

ציטוטים

”ציטוט“

הקשר הרב דורי