מאגר סיפורי מורשת

זיכרונות ילדות

נולדתי בסוריה בשנת 1944, בעיר חלאב, שזאת עיר הבירה של סוריה.

יש לי הרבה זיכרונות טובים מהבית שבו גדלתי. אחד מהם, הוא הכנסת האורחים שהייתה בבית הורי. הכנסת אורחים זו מצווה שמאוד היינו מקפידים לקיים אותה. לא קרה שהייתה שבת שלא היו אצלנו אורחים. ואת האורחים שלנו היינו מכבדים כבני מלכים.

אני זוכרת שהיינו אוהבים לקחת תפוז, לעשות בו חור קטן וכך לשתות את כל המיץ, בלי לקלף את התפוז, ואז בסוף הייתה נשארת לנו הקליפה, שלמה וריקה. השפה שבה דיברנו הייתה השפה הערבית, כי רוב התושבים בעיר היו ערבים. היה מנהג שהיה לנו בשבת, שאותו אני נוהגת לקיים גם כיום, והוא להכין את נרות השבת כבר במוצאי – השבת, וזה כדי להראות את האהבה שלנו לשבת, שכבר הולכת ומתכוננים אליה שוב.

המאכל שמאוד היה אהוב על כולנו והיה נהוג אצלנו, הוא – הקובה נבוסייה, שזהו מאכל של חלאבים.

העלייה לארץ- ישראל

כשהייתי בת 12, בשנת 1956, החליטו הורי לעלות לארץ.

הם שכרו מבריח שיבריח אותנו ויעביר אותנו מעבר לגבול הסורי. באותו זמן לא יכלו ולא הרשו ליהודים לעזוב את סוריה. אני זוכרת שהיה לילה והשארנו את האורות מכובים, כדי שהשכנים לא יבואו לראות למה האור דולק בביתנו, ואז יגלו שאנו מתכוננים לברוח. ארזנו קצת דברים, ואת רוב רכושנו , הבית והחפצים שלנו השארנו מאחור. העיקר להגיע לארץ הקודש. אני זוכרת שהבריחה הייתה מפחידה, כיוון שכל רגע עברו חיילים סורים עם רובים, כדי למנוע מאנשים לברוח, ומאוד פחדנו שיתפסו אותנו.

נס ההצלה בגבול סוריה 

היה לנו אירוע מיוחד בזמן הבריחה. היה זה כאשר אחותי הקטנה, פרידה, שהייתה אז בת- שנתיים, פרצה בבכי בזמן שהיינו סמוכים לגבול סוריה. מי שהבריח אותנו שמע שהתינוקת בוכה ואמר לנו שאם היא תמשיך לבכות כך, נאלץ להשאיר אותה באותו מקום לבד ולהמשיך הלאה בלעדיה, או שנחזור כולנו לסוריה, כי ככה אי- אפשר להמשיך עם הבריחה. כולנו התפללנו שהתינוקת תפסיק לבכות. הקב"ה ריחם עלינו ובאותו הרגע היא הפסיקה לבכות, וכך עלינו לארץ בלי שיתפסו אותנו.

התיישבות בארץ 

כשעלינו, הגענו ישר לעיר הקודש – ירושלים. גרנו ברחוב סמוך לשוק מחנה – יהודה שבבירה. לאחר כמה שנים, הציעו לי "שידוך" והתחתנתי עם בעלי. הייתי מורה לערבית כל השנים ולימדתי גם שיעורים פרטיים בערבית לבנות, מאוד נהניתי מההוראה.

הזוית האישית

 עמליה מנשה: כיום משפרשתי לגמלאות, אני מאוד אוהבת לבשל ובמיוחד לשבת קודש.