מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי תניה חלפון ואני סבתא של אביה,  נולדתי בשנת 1956 בעיר חלב שבסוריה למשפחת אוס (שפירושו בעברית קשת).

אבי היה סוחר, היינו משפחה מרובת ילדים, למדנו עד כיתה ו' בבית ספר יהודי שהיה צמוד לבית הכנסת. הבנים תמיד היו בורחים מבית הספר לבית הכנסת הסמוך, כדי ללמוד תורה. מפני שבבית הספר לא לימדו תורה.

החלום, שהיה לי מאז שנולדתי, היה להעלות לארץ ישראל!!

כשפרצה מלחמת ששת הימים בישראל, עדיין היינו בסוריה. התושבים הערבים בסוריה, רצו תמיד להרוג אותנו ולנקום בנו. ולכן חווינו כל הזמן פחד. במיוחד כאשר ישראל הייתה מבצעת איזו פעולת תגמול נגד סוריה. הסורים היו מאוד כועסים אלינו וטענו שאנחנו משתפי פעולה עם הציונים. והפחד שלנו היה גדול. מידי פעם היו תוקפים יהודים ברחוב ללא סיבה מיוחדת. ולכן, אמי הייתה תמיד מחביאה אותנו במרתף של הבית, כמו כן  הם הטילו הגבלות רבות על היהודים בתחומי התנועה והמסחר.

כשסיימתי את כיתה ו' עברתי ללמוד בבית ספר נוצרי, כדי שתהיה לי האפשרות שלא להופיע בבית הספר בשבת. שכן, היה זה בית ספר פרטי, ובבית ספר פרטי אפשרו לנו שלא להגיע בשבת.

בכל השנים ניסינו לברוח מסוריה ולהגיע לארץ ישראל. יום אחד אחי ניסה לברוח, אבל הוא לא הצליח במשימה ונתפס. הוא  ישב בכלא הסורי למעלה משנה, עד שבאחד הימים נודע לאבי, שאחי נמצא בכלא. אבי שיחד בכסף רב את מי שצריך, וב"ה אחי השתחרר עם אזהרה חמורה, שאם ינסה שוב לברוח יוציאו אותו להורג. אבל אחי לא שעה לאזהרותיהם, והוא ניסה שוב לברוח. עד שבפעם הזאת הוא הצליח לחצות את הגבול ולהגיע לארץ ישראל רגלית. החיילים כמעט שירו עליו. בארץ ישראל הוא התגייס לצבא ושירת בצנחנים, ולאחר חצי שנה אחי השני ברח מסוריה לישראל והצליח ב"ה.

ולאחר מספר שבועות, בשנת 1973, כשהייתי בת 17 אני ואחי הקטן בן ה 13 הוברחנו בעזרת מבריח, שלקח אותנו במכונית שלו והציג אותנו כאילו שאנחנו ילדיו. הגענו ללבנון, שם היינו מספר שבועות אצל משפחה יהודית. ולקראת העלייה לארץ ישראל העבירו אותנו בלילה חשוך לחוף הים. משם העלו אותנו לספינת "חיל הים", שהעבירה אותנו לחופי הארץ, ראינו מהספינה את האורות של לבנון. בדרך לא הרגשתי טוב והיה לי סחרחורות, ולכן החיילים נתנו לי לישון במיטה שלהם. עד שהגענו לארץ ישראל.

בכל פעם, שאבי הבריח אחד מהילדים לקחו אותו לכלא, הרביצו לו ועינו אותו עינוים קשים.

כשעליתי לארץ ישראל הגעתי לפנימייה שעל הר הכרמל למדתי שם עברית וסיימתי שם את לימודיי, בחופשות הייתי נוסעת לקרובי משפחתי שעלו לארץ ישראל לפני כן, משום שמשפחתי עדיין נשארה בסוריה. רק כעבור 10 שנים אמי ואחיותיי עלו לארץ ישראל. מהם נודע לי שאבי נהרג, הבשורה הזאת הייתה קשה וכואבת, אבל שרדתי. קשה היה לחשוב על אבא שמסר את נפשו כדי לעלות לארץ ישראל לא זכה להגשים את חלומו.

הזוית האישית

אביה: היה לי מרגש להיפגש עם סבתא ולשמוע את סיפורה המדהים ואת סיפור עלייתם של בני משפחתה לארץ ישראל.

במפגש תכנית הקשר הרב דורי