מאגר סיפורי מורשת

הנכדה לאה בלנקי מספרת את סיפורה של סבתא חנה.

סבתא חנה נולדה ברוסיה בערב מלחמת העולם השנייה, להוריה גדליה ומוסיא. הייתה לה אחות קטנה ממנה בשם סוניה אשר נולדה עם פרוץ המלחמה.

בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה סבתא חנה בת שלוש. במהלך המלחמה נילקח סבא גדליה לשרת בצבא האדום הרוסי שנילחם באותו זמן נגד הגרמנים. סבתא לא ידעה מתי אבא יחזור והאם בכלל תראה אותו שוב? סבתי ומשפחתה מאוד התגעגעו אליו וחיכו לשובו אולם, לצערנו הוא מעולם לא חזר  מחזית המלחמה .

כשהתחילו ההפצצות על העיר שלהם. סבתא מוסיא החליטה לברוח ולהתרחק מאזור המלחמה. אולם היה עליה לברוח עם שתי ילדות קטנות. סבתא חנה ואחותה סוניה. סבתא מוסיא לא יכלה לקחת אתה ציוד רב. ובנוסף, הסכנה הייתה גדולה והן נאלצו להמשיך ולברוח ממקום למקום ללא מנוחה. הציוד והאוכל המועט שלקחו איתן אזל, ולא נישאר להם כלום – לא אוכל ולא בגדים. הבריחה הלכה ונעשתה קשה יותר.

פעם אחת במהלך הבריחות מצאו את עצמן, סבתא מוסיא ובנותיה, בשדה הפתוח ללא קורת גג. לפתע החלה הפצצה מעל לראשיהם. הגרמנים השלכו פצצות רבות מהמטוסים שחגו מעליהם. האזור היה מלא בעשן כבד.

סבתא חנה מספרת שהיא ראתה רק שמים שחורים. אחת הפצצות התקרבה לכיוונה של סבתא וכמעט פגעה בה. אולם סבתא לא הרגישה ולא ראתה את הפצצה. כי לפתע הגיע רוסי אחד וסוכך על סבתא חנה. הפצצה פגעה בו ולא בסבתא שלי. אותו אדם נהרג. האיש היה מחסידי אומות העולם, הוא הציל את סבתא שלי ממוות בטוח. סבתא מספרת, שהיא עדיין זוכרת את ריח הטבק שלו.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של הנכדה לאה בלנקי וסבתא חנה.