מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הבריחה הגדולה לפרדס

סבתא עדנה וטל הנכדה
סמל בית הספר של מקווה ישראל
הריח הרע והבריחה לפרדס

בשנת 1962 התרחש סיפור המעשה

בית ספר ביאליק בחולון הוא בית ספר גדול. בכל מחזור למדו 60 תלמידים והכתה שלי למדה בכתה ליד השירותים. נהוג היה להחליף בין הכתות כי הריח איך אומרים היה מאוד לא נעים.

בבית הספר היו המורים קפדניים מאוד וקיבלנו לא אחת עונשים שהיום בטח היו מפטרים את המורים בשל כך. למשל: הרבצה עם סרגל על הידיים, להעתיק את פרק קיט בספר תהילים שהוא הארוך ביותר 186 פסוקים  12פעם עם ניקוד דבר שלקח זמן רב משעות הפנאי שלנו. היינו עושים זאת עם נייר קופי (כל בוקר לפני תחילת הלימודים היו בודקים אם אכן ביצענו את העונש)

מקצועות הלימוד בביה"ס היו בדומה להיום חשבון עברית וכו' ובנוסף למדנו חקלאות בביה"ס החקלאי מקווה ישראל שההליכה אליו ארכה כחצי שעה לכל כיוון.

כפי שכבר ציינתי קשה היה ללמוד ליד השירותים גם בשל הדלת החורקת שיידעה על הבאים ובעיקר בשל ריח הצחנה שעלה משם. ביקשנו מהנהלת ביה"ס להחליף את הכתה כפי שנהוג לעשות וזו התמהמהה. מכיוון שהייתי בוועד הכתה וארגנתי הרבה אירועים כיתתיים הצלחנו חברי הוועד לשכנע את כל הילדים להגיע למחרת לבית הספר מוקדם וללכת יחד למקווה ישראל ולהסתתר שם בפרדס.

בבוקר הגענו נרגשים לבית הספר ויחד הלכנו למקווה ישראל, פרט לילד אחד שלא הגיע, כשאנחנו שמחים וצוהלים, שרים כל הדרך שירים וכלל לא חושבים על מה תהיה התוצאה כאשר יגלו בבית הספר שכתה שלמה בורחת. הגענו למקווה ישראל, הלכנו לכיוון הפרדס והתפוזים על העצים קרצו אלינו כאומרים: "בואו שכבו בגומות העצים, קטפו תפוז, קלפו אותו ואכלו לתיאבון." כולנו יחד הסתערנו על העצים, צחקנו צחוק גדול על שהצלחנו לברוח והזמן עבר לו לאטו.

לפתע אחד הילדים אמר: " היי תראו מי בא".

הסתכלנו לעבר האצבע המורה שלו וראינו את המחנך שלנו דוד נויברג שהיה מורה רשע וקפדן ואת מנהל בית הספר יחד עם יורם קיכל, אותו תלמיד שלא הגיע מוקדם כפי שקבענו, הולכים ומתקרבים אלינו כשהם נראים נרגזים וכועסים מאוד. הם צעדו בצעדים גדולים ומהירים ועיניהם מתרוצצות לכל הצדדים בחיפוש אחרי ילדי הכתה. ובאחת הבנו את גודל המעשה ואת גודל העונש שנקבל.

באחת קמנו מגומות העצים, ניערנו את הבגדים מהעלים שדבקו בהם ועמדנו בראשים מורכנים. דוד המורה והמנהל החלו לצרוח עלינו ולצעוק ואף הוסיפו שנקבל עונש ראוי. חפויי ראש חזרנו לבית הספר כשבראש הקבוצה הלך מנהל בית הספר ואחריו יורם קיכל שהרגיש שעשה נכון כאשר הלשין עלינו ילדי הכתה ודוד נויברג המרושע בסוף שדואג שאף תלמיד לא יישאר או יברח. נכנסנו לחצר בית הספר שרעשה ותססה, כולם שמעו על הבריחה הגדולה ורצו לדעת מה יקרה?

כמובן שהזמינו את ההורים לשיחה וסיפרו להם על מעללינו. העונש היה השעיה מבית הספר לשבוע ימים וכמובן עם העתקה של פרק מספר תהילים בניקוד מלא אין ספור פעמים ולא עברנו כיתה.

לימים כאשר נרשמתי ללמוד בתיכון לא הסכימו לקבל אותי כי בתעודה היה רשום בהתנהגות הציון טוב. נאלצתי להבטיח שאתנהג בהתאם.

מאז ועד היום אני עוסקת בארגון אירועים גדולים ומיוחדים.

תמונה 1

הזוית האישית

סבתא עדנה וטל הנכדה בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר

תמונה 2

מילון

מקווה ישראל
מִקְוֵוה יִשְׂרָאֵל הוא בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל. בית הספר הוקם על ידי קרל נטר בשנת 1870, ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים. כיום לומדים בבית הספר 1,500 תלמידים, והוא מוגדר כבית ספר ל"לימוד מדעי הטבע הסביבה והביוטכנולוגיה הנשענים על המשק החקלאי". המוסד, החולש על שטח של כ-3,000 דונם, כולל בתוכו בית ספר תיכון שש-שנתי חקלאי חילוני ("המדור הכללי") ותיכון חקלאי דתי ("המדור הדתי") ובית ספר שש שנתי ישראלי צרפתי מרשת אליאנס ("המסלול הישראלי-צרפתי") ובית ספר יסודי "עתיד". לפני שנתיים החלה לפעול במקום גם מכינה קדם צבאית "שחר" - מקווה ישראל, המיועדת לגברים לפני שירותם הצבאי.

ציטוטים

”"צחקנו בקול גדול על שהצלחנו לברוח"“

הקשר הרב דורי