מאגר סיפורי מורשת

בחרתי לספר לך, נכדתי, על ההחלטה שלנו לעלות ארצה מתוך אהבה רבה לארץ ומתוך הידיעה כי רק כאן נרגיש שזה הבית שלנו.

באנו לגור בישראל בשנת 1975. הייתה זו הפעם הראשונה בחיינו שממש הרגשנו שישראל היא בית חם עבורנו.

ההחלטה לעלות ארצה הגיעה בעקבות כך שילדינו היו צריכים להתגייס לצבא בדרום אפריקה. היה ברור לנו שאנחנו לא מוכנים שהם ישרתו בשום צבא אחר חוץ מאשר בצה"ל. לכן התחלנו בהכנות לעלייה וקנינו דירה בנתניה מול הים.

היה לנו מאוד חשוב שכולם ירגישו כאן טוב, ילמדו במוסדות חינוך איכותיים וימצאו את מקומם בחברה הישראלית.

ילדיי למדו באוניברסיטה העברית בירושלים. בעלי רפאל גר בישראל אבל עבד בדרום אפריקה עד שמכרו שם את העסק.

בשנת 1982 התחלתי לעבוד עם הסוכנות היהודית. עבדתי שם 17 שנים, הדרכתי קבוצות של מתנדבים אשר באו מארצות הברית  וקנדה. מטרתם הייתה לעזור למדינת ישראל בזמן מלחמת לבנון. בזמן זה פחתה מאוד התיירות בישראל.

המתנדבים למדו במכללה שנמצאת בנתניה, עבדו בבתי חולים ושם טיפלו בפצועים. בצהריים הם למדו עברית פשוטה ובלילה האזינו להרצאות ולמדו ריקודי עם וסיפורי מורשת של העם היהודי. פעם אחת בשבוע היו להם טיולים ברחבי מדינת ישראל. בסוף התוכנית הם נסעו לירושלים לחמישה ימים. בנוסף הם טיילו בנהריה ובתל אביב .

תוך כדי עבודתי בסוכנות ילדיי התחתנו והולידו נכדים. לאחר מכן עבדתי בבית חולים הדסה. עם הזמן כבר היו לי שלושה ילדים ותשעה נכדים.

איימי, אני שמחה לספר לך סיפורם של חפצים שונים במשפחתנו. הנה הסרטון המתעד זאת:

הזוית האישית

סבתא זקלין: אני חושבת שתכנית הקשר הרב דורי היא תכנית חשובה מאוד, מכיון שהיא מאפשרת לנו לספר לנכדים את ההיסטוריה של משפחתם.

איימי: מאוד נהניתי מהתכנית. הכרתי את סיפור העלייה של משפחתי, וסבתא ואני מאוד התקרבנו.