מאגר סיפורי מורשת

"הבחירה – תרומה ונתינה"

"הקשר הרב דורי" – של שושי חדיף  עם התלמידים: עילי גולדפרב ונווה חסון – תלמידי כיתה ו'2 בית הספר מבוא הגליל באיילת השחר. תיעוד סיפורה של שושי חדיף, סבתא של נווה. שנולדה בשנת 1955 וכיום גרה בראש פינה.

שושי מספרת:

"נולדתי להורי, בשנת 1955 במושב אלקוש. הורי היו יוצאי כורדיסטן. אבא בשם משה, אמא בשם סוסן. היינו תשעה ילדים, אני הייתי החמישית במספר, לבית משפחת שלומה. אני ילידת הארץ.

הוריי עלו לארץ ישראל בשנת 1951. הם גרו במעברה וחיו באוהלים. אט, אט התאקלמו ועבדו במספר עבודות: בחקלאות, בקק"ל ובלילה – אבי היה שומר במושב אלקוש. אמא הייתה עקרת בית. הורי עברו לגור בכפר זיתים, על – יד טבריה.

בית הספר היסודי  בו למדתי היה בקיבוץ לביא ובתיכון למדתי בטבריה. מכיוון שלא הייתה תחבורה ציבורית נאלצתי ללכת ברגל כל יום 5 קילומטרים בדרך לבית הספר ובחזרה למושב. לימודי המשך והשכלה גבוהה למדתי בצפת, בבית ספר לאחיות.

לימים הכרתי בחור נחמד מהישוב בירייה על – יד צפת. ההכרות בינינו החלה בדרכי ללימודים – בבית ספר לאחיות. הבחור, היה חייל בשרות סדיר וכך פרחה לה חברות ואהבה.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. אני עבדתי כאחות בבית החולים בצפת, בחדר מיון. הייתי צעירה, בת, 19 ובאותם ימים, המצב היה קשה, וזו פעם ראשונה בחיי, שראיתי הרבה מוות של חיליים הרוגים מהמלחמה. טיפלתי בפצועים קשה. ונחשפתי לכל הזוועות של המלחמה ההיא.

כשנגמרה המלחמה, החבר שלי, שלימים הפך לבעלי – בנימין חדיף, בן לאה ויוסף חדיף, שהיה רב הישוב בירייה. בנימין רצה שנקים בית בישראל, ואכן  התחתנו הקמתי את ביתי בצפת. נולדו לנו ארבעה ילדים: ליאת, הילה, יוסף ואוהד.

המשכתי לעבוד כל השנים בבית החולים במחלקה כירורגית, עבדתי 38 שנים עד שיצאתי לפנסיה. בהמשך החלטתי להתנדב במרפאה אונקולוגית ולהמשיך לעזור לחולים עד כמה שאפשר.

"הודיעו לנו שהבן הקטן שלנו אוהד נהרג בתאונת דרכים"

עד שלילה אחד 17.5.2013 ארבע לפנות בוקר היו דפיקות בדלת וכאשר בעלי פתח את הדלת היו שם משטרה חברים ובני משפחה והודיעו לנו שהבן הקטן שלנו אוהד נהרג בתאונת דרכים בדרכו חזרה הביתה מחתונה של ידיד. אוהד היה בן 26 במותו. נהרג ליד קיבוץ איילת השחר. המקרה הזה השפיע עלינו מאוד, ממש טראומה.

החלטתי לאסוף את עצמי ונרתמתי למשימה שהייתה לא קלה – אוהד השאיר תינוק בן חצי שנה ואישה בהריון בחודש השלישי להריונה. פרשתי מההתנדבות ועזרתי בתמיכה באשתו ובגידול הנכדים, איסוף המשפחה מהאסון הנורא עם כל הכאב והצער וכך עד היום אנחנו תומכים במשפחה. הילדים גדלים, ואנחנו  כל הזמן מזכירים את אוהד, עלם חמודות, כדי שהילדים וכל המשפחה יכירו ויזכרו את אוהד הבן, האח, האבא והדוד שאיננו איתנו.

כיום אני מתנדבת ב"זהב בגן" מלמדת בגנים זהירות בדרכים ויש הענות גדולה מאוד בנושא מצד הילדים והורים.

הזוית האישית

תודה על תכנית "הקשר הרב דורי" בבית ספר מבוא הגליל, איילת השחר.

מאת שושי ובני חדיף