מאגר סיפורי מורשת

שמי יונה ואני בת אמצעית לציפורה ועמיהוד שורץ, אחות לאבשלום ומאיר (מיריק), בת יחידה במשפחה, הקשר בין האחים היה נהדר. הוריי ואחי פינקו אותי.

בילדותי עם אחיי

נולדתי בראש פינה, מושבה קטנה, דור רביעי למייסדים. התושבים היו מאוד קשורים אחד לשני והיינו כמו משפחה אחת גדולה. באותה תקופה היו מעט ילדים, בכל שנתיים נפתחה כיתה של שני מחזורים. הגן ובית הספר היו בתחילה שייכים לזרם הממלכתי דתי, כשהגענו לכיתה ד' עברנו לזרם הממלכתי הכללי. את שעות אחר הצהריים היינו מבלים כל ילדי המושבה ביחד במגרש המשחקים שבו כולנו היינו נפגשים לשחק ולבלות. עד שנת 1948 – הקמת המדינה, מעל המושבה היה הכפר הערבי ג'עוני שישב על המורדות המזרחיים של הר כנען בצמוד למושבה. היחסים בין תושבי הכפר לתושבי ראש פינה היו בדרך כלל יחסי שכנות טובים. בכפר גידלו צאן ובקר. הרועות והרועים היו מורידים את העדרים דרך המושבה שלנו אל העמק שנמצא מתחת לבתי התושבים למרעה ולהשקות את העדרים במי בריכת המעיין והשקתות שנמצאו לידה. לפנות ערב הם היו עולים בחזרה לכפר דרך בתי המושבה. אני אהבתי לשבת על המדרגות בכניסה לבית, לשחק ולראות את העדר חוזר. אבל מאוד פחדתי מהרועות שהיו נערות צעירות שהלכו לצד העדר והיו תולשות לי מהראש סיכות וסרטים שאימא קשרה לי בשיער.

יום אחד החלטתי לצאת ולשחק עם הבובה הגדולה המיוחדת שקיבלתי מהדוד אהוד נחום. הפעם, החלטתי לשבת על הספסל שנמצא קרוב יותר אל דלת הכניסה. כשהעדר עלה בחזרה לכפר, אחת הרועות נכנסה לחצר הבית וחטפה את הבובה מידי. נבהלתי מאוד ופרצתי בצעקות ובבכי, אבל היא נעלמה בין הפרות. נכנסתי הביתה נרעשת ומפוחדת, אימא היתה צריכה להרגיע אותי. מאותו יום כשהעדר היה עובר ליד הבית, הייתי בורחת מפחד הבייתה. גם שכאבא היה יוצא לשמירה בלילות הייתי מאוד מפחדת ועוברת לישון במיטה של אימא. אני זוכרת תקופה זו כילדה בת שלוש עד חמש שנים, תקופה מלאת חוויות והרפתקאות נפלאות עם המשפחה והחברים, אך גם תקופה שהיו לי בה פחדים.

אני והבובה המיוחדת

העץ ליד הספסל עם הבובה האהובה

הזוית האישית

יונה: זו הפעם השניה שאני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. שמחתי להיות שותפה לתהליך יחד עם עדו, שהוא הבן של האחיין שלי.

יונה תרמה סיפור נוסף למאגר תכנית הקשר הרב דורי, לקריאתו לחצו כאן

עדו: נהניתי לעבוד עם יונה, שהיא דודה של אבא שלי, ולשמוע איך היו החיים פעם.