מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה חלג נולדתי בטריפולי שבלוב בת ליוסף גוילי בן דויד וזמירה ואמי אסתר בת לולה ואליהו נימני. סבתי סבתא לולה הייתה דמות מאוד דומיננטית בחיי. בת למשפחה מכובדת וידועה מאוד בלוב. הוריה היו יהודה ואסתר לגזייל למשפחת חתומה. אני נולדתי בזמן לא פשוט, מלחמת העולם השנייה, לאימא מאוד עצובה עקב פטירתה של בתה בת השנה. אימי טיפלה בעוד שלושה בנים קטנים והיה לה מאוד קשה. סבתי הגיעה אלינו כל יום לעזור לה.

מאז שאני זוכרת את עצמי סבתא הייתה אתנו. היא סיפרה לי על המלחמה בלילה בו נולדתי, זה היה לילה אשר נפלה בו פצצה אחרונה על לוב, וסבתא אמרה לי כל הזמן שאני הבאתי את השלום לעולם. כל לילה הייתה מספרת לי חלק אחר מהמלחמה. סיפרה על אזעקות שהיו בלילה בשעות ארוחת הערב, היה צורך לעזוב את הכל, הילדים לקחו תיק או איזה כרית ורצו למקלט הציבורי. על הרעב שהיה בלוב שלא היה מה לתת להם לאכול, הארוחה שלהם הייתה כוס קפה עם לחם וקצת סוכר למעלה. סיפרה לי על הגרמנים שהיו מכריחים אותם לפתוח את החנויות בשבת. הגרמנים שהיו שיכורים ורדפו אחרי נשים. כל המשפחות בלוב מאוד סבלו.

היו אנשים שביתם הופצץ כמו המשפחה שלי ויש כאלה שקיבלו מחלות מהצפיפות בכפרים. לנו לא היה לאן לחזור. המשפחה שלי ברחה מטריפולי לכפרים בשם תג'ורה ועמרוס. סבתא שלנו סיפרה על הדודים שנלקחו למחנה בגרמניה, הם עונו שם, עמדו בתור בחמש בבוקר ערומים בכפור אימים. לאחד הדודים קראו משה נימני, הוא, אשתו ושני ילדיו שוחררו מגרמניה בשנת 1945 .

אחרי 1945 התחילו פרעות של הערבים בלוב, התנכלו סתם ליהודים ורצחו אותם. ואז היהודים התחילו להתכונן לעליה לארץ, עלייה בלתי לגלית. בשנת 48' התחילו להרשות ליהודים לעלות לארץ. משפחתי עלתה בשנת 51' באונייה "גלילה" הגענו לחיפה שמו אותנו בשער העלייה, היה יום גשום נתנו לנו אוהל ואוכל מהמטבח הראשי של בית העולים. היינו חודש בשער העלייה, לאחר מכן העבירו אותנו לאור עקיבא. באור עקיבא היו פחונים וצריפים מבד, לנו נתנו צריף מבד כפול כיוון שהיינו משפחה גדולה, התנאים היו בלתי נסבלים, לא היו שירותים, לא היו מקלחות והחול הגיע עד הברכיים.

לא היה בית ספר, אספו ילדים בגילאים זהים בערך  בגיל כתות א-ב ביחד, ג-ד היו ביחד וכו' ואחד ההורים לימד אותנו. בשנת 1953 בנו בית ספר ע"ש רבי עקיבא והתחלנו ללמוד בבית ספר.

הזוית האישית

לאה:  זו הייתה הזדמנות לספר לגילעד את סיפורה של סבתי סבתא לולה שהייתה דמות מאוד דומיננטית בחיי. בת למשפחה מכובדת וידועה מאוד בלוב.

גילעד: החיים של סבתא היו קשים ומורכבים, חשוב לי שהיא תמיד תשמח.