מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית, אני תלמיד בכיתה ו' ואני רוצה להכיר לכם את סבתא שלי. סבתא שלי היא סבתא מיוחדת במינה. סבתא שלי, צמח, נולדה וגדלה בתוניסיה. היא דואגת לי ואוהבת אותי ואת האחים שלי יותר מכל דבר אחר. סבתא שלי היא אישה יפת תואר, היא בת 75 ויש לה המון סבלנות. היא צעירה ברוחה ונפשה. סבתא שלי התאלמנה לפני כחמש שנים. סבא שלי היה אהבת חייה, כך היא מספרת. היא אומרת שלהתחתן איתו ולהקים כזו משפחה, היה הדבר הכי טוב שהיא עשתה.

סבתי עלתה לארץ כשהייתה נערה. היא מאוד רצתה לעלות לארץ ישראל, כיון שגדלה בבית מאוד ציוני והם האמינו שהיהודים צריכים לחיות במדינת ישראל. שזו זכות גדולה. היא עד היום מרגישה ככה. כאשר הם עלו לארץ, הם לא יכלו להביא איתם הרבה דברים. הם הגיעו לאזור זכרון יעקב ושם גרו תקופה. סבתי מספרת שהיא אהבה לגור שם, היא הרגישה כאילו זה המקום הכי נכון עבורה. והיא באמת נשארה לחיות שם עד היום. היא לא מוכנה לעבור לגור בשום מקום אחר. אבא שלי ניסה לשכנע אותה כמה פעמים לבוא לגור יותר קרוב אלינו. היא לא הסכימה. היא הסבירה לו שהיא אוהבת אותנו יותר מהכל, שאנחנו האוצרות שלה, אבל ששם זה הבית שלה. אחרי שסבתי עלתה לארץ היא התחילה ללמוד בפנימיית בנות. היא מספרת שלגור בחברותא היה ממש כיף. היא האמינה שכל מה שהיא עושה זה מתוך אידאולוגיה אמיתית של ציונות ולקדם את מדינת ישראל. את סבא שלי היא הכירה אחרי כמה שנים, ממש במקרה. היא תמיד מספרת שלדעתה זו הייתה יד הגורל, שהוא הגבר הראשון שהיא הכירה, ידעה מיד שהוא יהיה בעלה והוא אכן היה, עד שנפטר ממחלת הסרטן לפני חמש שנים. הם תמיד סיפרו שההכרות שלהם הייתה מקרית כל כך, שזה ממש כמו איזה סרט רומנטי – סיפור אהבה כמו שיש בטלנובלות. ואנחנו תמיד מקשיבים לסיפורים שלה באהבה רבה. אימא שלי תמיד אומרת שהיא מאחלת לעצמה ולאבא אהבה כזאת.

הארנק של סבתא צמח

החפץ עליו בחרתי לספר הוא ארנק. את הארנק סבתא שלי נתנה לי כשהייתי בן חמש. אימא שלי אומרת שקצת התאכזבתי כשקיבלתי את המתנה הזו, כי בכלל רציתי לקבל רחפן. אבל אמא הבטיחה לשמור לי את המתנה ולתת לי אותה כשאגדל קצת. כאשר פניתי לאימא ואמרתי לה שאנחנו צריכים חפץ לטובת תכנית הקשר הרב דורי, היא נתנה לי את הארנק וסיפרה לי את הסיפור. כשסבתא הגיעה, היא סיפרה לי אותו יותר בהרחבה. עכשיו כשאני גדול יותר אני מבין את המשמעות של זה ואני מבין שיש לי עכשיו משהו להעביר לבן שלי, ביום מן הימים.

את הארנק סבתא שלי קיבלה מאבא שלה, שזה מצחיק כי הארנק הזה הוא בכלל ארנק של גברים. אבל אבא שלה אמר לה (זה סבא רבא שלי) שהיא צריכה לשמור את הארנק הזה ולתת אותו לבן שלה, או לנכד שלה – מה שיבוא. אני אוהב את הארנק הזה, אני שומר עליו ואני לא לוקח אותו איתי לכל מקום, כי אני מפחד שהוא ייהרס. אני מפחד שהוא ייקרע או ילך לאיבוד כי הוא מזכרת יקרה לי מאוד.

הזוית האישית

הנכד עמית: נהניתי מאוד לשמוע את הסיפור מסבתא שלי. סבתא שלי אישה מיוחדת ואני אוהב אותה מכל הלב. הזמן שאני איתה והסיפורים שהיא מספרת לי מרגשים אותי. היא אומרת שאני האוצר שלה.