מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

האנשים המעופפים והעייפים

בני במהלך שיחת זום עם התלמידים המתעדים
תמונת שער של בני במחנה בעיתון חיילי צה"ל
מלחמות ישראל ויחידת הצנחנים של צה"ל

בני התגייס לצבא במסגרת הנח"ל בשנת 1962, תפקידו בצבא היה קומונר בבני עקיבא. הוא התגייס ביחד עם חברים שהכיר מגיל ינקות. השירות בצבא היה מחולק לשלושה חלקים: טירונות, לאחר מכן אימונים קשים יותר ובסוף התפקיד.

אחרי השחרור הפורמלי מהצבא, שירת בני במילואים ביחידה קרבית של הצנחנים (המסלול הצבאי היה שמי שמתגייס דרך הנח"ל הולך ליחידת הצנחנים ואחרי כן כל בוגרי הנח"ל – לאחר שהשתחררו, עשו יחידת מילואים של הצנחנים). הוא מספר שבתור צעיר זו חוויה כיפית, אך ככל שאתה מתבגר הפחד גובר. בתקופתו של בני כל ילד שחבש כיפה היה בתנועת נוער – לרוב בבני עקיבא. בני התגייס כטוראי והשתחרר כסמל ראשון. לאחר מכן במילואים הוא היה מפקד זוטר – היו לו בפיקודו ארבעה או חמישה חיילים. בני זוכר חברים לנשק מכיוון שהם היו איתו במשך 25 שנים. לו ולחבריו הוותיקים לנשק יש קבוצה שבה התחדש הקשר בעקבות הקורונה.

במלחמת ששת הימים, בני היה אמור להילחם בגבעת התחמושת. בעקבות התגייסות גדולה הפלוגה שלו גדלה פי שלוש, ועל כן נתנו להם בסוף משימה אחרת. הם נלקחו להרי אילת, שם הם היו אמורים להשמיד את כל הטנקים של המצרים. אולם, בסופו של דבר חיל האוויר השמיד את כל הטנקים המצריים כך שלדבריו, בני גמר את מלחמת ששת הימים בלי לירות כדור אחד. בני מספר שאותה הפלוגה שכבשה את גבעת התחמושת הייתה אמורה בכלל לצנוח בתעלת סואץ, אך חיל האוויר הקדים אותם והשמיד את כל הטור המצרי שם.

במלחמת יום כיפור בני נלחם בתעלת סואץ. הם עברו אותה במשך 12 יום ושם כן הייתה לחימה, אך לא בטווח גדול כמו שהיה בתוך העיר סואץ. בני שירת בחיל רגלים ובכל זאת היה טנק או שניים שליווה אותם.

בתקופת מלחמת ההתשה בני אמור היה להשתחרר מהמילואים, אך בפקודת הצבא הוא היה מוכרח לשרת גם במלחמה זו. על כן הוא קיבל מברק שתקופת המילואים שלו התארכה עד להודעה חדשה.

בכל המלחמות הללו בני פיתח מיומנות לשרוד. הוא מספר שרק בכך שזיהה את רעש המרגמות, ידע לנצל את השניות הספורות לפני ההפצצה למציאת מחסה, וכך באמת היה. הוא מספר: "בזמן הלחימה פעלתי על אוטומט, למרות שעברתי המון אימונים כיצד לפעול במצבים כאלו". בני לא סובל מהלם קרב למרות שראה המון גופות של חיילים מצריים, אף על פי כן הוא מספר שזה נורא לראות גופות – בני אדם מתים – לא משנה מאיזה צד הם.

במלחמת ששת הימים בני היה נשוי ובמלחמת יום כיפור כבר היו לו ילדים, וכשחזר לביתו לאחר המלחמה ילדיו לא הכירו אותו! לקחו לו חמישה ימים לרכוש את אמונם.

חוויות אישיות של בני מהצניחות בצבא

לגופו של עניין, הפעם האחרונה שצה"ל צנח צניחה קרבית הייתה בשנת 1956 – גדוד 890 של הצנחנים צנח במיתלה שבסיני. הקרב היה הירואי אולם הצורך המבצעי שלו נותר שנוי במחלוקת. אף על פי כן, הצנחנים בצה"ל עוברים קורס צניחה ומתנסים בצניחות בודדות. החשיבות היא גאוות יחידה. פרס לחיילים שהתנדבו לחיל שנחשב הכי קרבי (פרט לסיירות).

בקורס הצניחה מתאמנים על מתקנים שונים המדמים יציאה ממטוס. אתה רתום לרתמת מצנח שקשורה לכבל פלדה שנוסע על כבל דמוי אומגה. אתה לומד איך עושים גלגול על הקרקע שיפזר את החבטה בקרקע על צדי הגוף – כדי לא לשבור עצמות. קיימים מתקנים שונים לצורך זה: באחד מהם אתה קופץ מגובה 4 או 5 מטר רתום לרתמה שמחוברת בכבל פלדה, כדי לתרגל קפיצה מגובה ולהתגבר על הפחד מקפיצות. אתה מקבל חבטה בכל הגוף מהרתמה ואז אתה מתנדנד כמו בנדנדה מעלה-מטה בקצב די מהיר. מדריך הצניחה מנתק אותך מהכבל במפתיע ואתה צריך ליפול על הקרקע ולהתגלגל על צידך, כדי לרכך את החבטה. את הגלגול הזה מטביעים בך שוב שוב עשרות ומאות פעמים עד שהוא חלק ממך, כי בצניחה אמיתית הרוח מסיעה את המצנח לכיוונה – קדימה אחורה ולצדדים ואתה צריך לדעת לזהות את כיוון הרוח ולכוון את צידי הגוף לכיוון הגלגול בהתאם.

עולים למטוס בדבוקות של עשרה או עשרים, מצנח כבר רתום על הגב. על רתמת המצנח תלוי מצנח רזרבי למקרה של תקלה שמצנח הגב לא נפתח. כאשר המטוס מגיע לקרבת שטח הצניחה, מדריך הצניחה עובר מאחד לאחד ורותם רצועה של מצנח הגב שלך לכבל מתוח לאורך תקרת המטוס. נשמע צלצול חזק ואור אדום נדלק, הדבוקה קמה ונעמדת צמוד אחד לשני פנים אל גב ובודקים כל אחד את חברו שהמצנח ארוז כהלכה ושום רצועה לא רופפת. הציוד של הלוחם נמצא בשק חזה שרתום לרתמת המצנח, וקשור בחבל מקופל של 10 מטר. כשיוצאים מהמטוס בועטים על רגל ימין קדימה כדי להתרחק מהמטוס ולא להיחבט בו, ולכן התנועה של הדבוקה היא בקפיצות קלות שכל הזמן רגל ימין קדימה.

נשמע צלצול נוסף ואז נעים קדימה יד על כתף זה שלפניך אל עבר הדלת הפתוחה. ליד הדלת מקבלים אותך שני מדריכי צניחה. אתה מקבל פקודה, קופץ, בועט בסף הדלת, משלב ידיים על החזה ומוריד את הראש צמוד לחזה כדי שמיתרי המצנח לא יפגעו בראש שלך כשהם נמתחים. מיידית כשאתה מרגיש מתיחה אתה מרים את הראש ובודק שהמיתרים מתוחים ולא מפותלים. אם יש פיתול (וזה קורה אם לא יצאת ישר), צריך להרים ידיים ולבעוט בכיוון הנגדי לפיתול. מיד אחר כך יש לפתוח צד אחד של המצנח הרזרבי כדי שתראה את הקרקע בנחיתה. אחרי כן משחררים את השק שתלוי עליך עם הציוד שקודם חיברת בחיבור מהיר. השק משתחרר ותלוי מתחתך. אתה מתכונן לנחיתה בברכיים כפופות. אתה מסתכל על הקרקע דרך הברכיים הכפופות וקצה וחרטום הנעלים, ואז אתה מאבחן את כיוון הרוח כדי לעשות את הגלגול. חבטת שק הציוד בקרקע מתרחשת שבריר שניה לפני שאתה נחבט. אם פעלת נכון – לא נפגעת. בצניחת לילה ללא ירח לא רואים את הקרקע ואתה צריך להיות מוכן לנחיתת פתע.

במילואים היינו צונחים ארבע פעמים בשנה. לצורך זה קיבלנו כל פעם צו לשלושה ימים: יום לגיוס שבו מתאמנים ועושים כושר, למחרת מרעננים את קורס הצניחה במתקני הקרקע, וביום השלישי צונחים. את המכתב שקורא למילואים מקבלים בדואר 30 יום מראש ואז אתה מתחיל לפחד מהצניחה. ככה לפחות 15 שנים מאז השחרור.

"בקשתם חוויות ממלחמה. אמרתי לכם שמלחמה זה דבר רע הכרחי ולא טוב לנבור בזיכרון שלה. במקום זאת אני משתף אתכם בחווית הצניחות שלי ולקינוח יצירה שעשיתי על צנחנים באוויר" (היצירה בתמונה)

תמונה 1

הזוית האישית

הראל ויהונתן: בניגוד לסיפורים האחרים שבני סיפר לנו, הסיפור האחד הזה הרגיש הרבה יותר רציני וכבד. שאלנו את בני תוך כדי אם יש חוויה שזכורה לו לחיוב מהלחימה והוא אמר שבמלחמה אין חוויות טובות כלל, ושלו אמנם אין הלם קרב אך גם לו כואב להיזכר במראות שהוא חזה בהם שם, ושלא טוב להתעמק בהם. אף על פי כן בני אמר לנו שהוא היה חווה את כל זה שוב בשביל המדינה שלנו. אנחנו מאחלים למדינה שלא נצטרך לעבור מלחמות כאלו פעם נוספת, ושבגיוס לא נרגיש שלקחו מאיתנו משהו אלא שאנחנו תורמים לבית שלנו.

בני גולדשטיין תרם סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: חומה ומגדל

התלמידים המתעדים בשיחת זום עם בני

תמונה 2

מילון

קרב המיתְלָה
קרב המיתְלָה היה קרב בין חטיבת הצנחנים של צה"ל לבין כוחות של צבא מצרים, שנערך במהלך מלחמת סיני ("מבצע קדש") במעבר אל-חיטאן ובסמוך לו במערב חצי האי סיני. הקרב החל ב-31 באוקטובר 1956 בשעות הצהריים, והסתיים ב-1 בנובמבר לפנות בוקר. בקרב זה נהרגו 38 לוחמים מחטיבת הצנחנים (ועוד ארבעה לוחמים מתו מפצעיהם מאוחר יותר). בצד המצרי נהרגו כ-260 חיילים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ככל שאתה מתבגר כך הפחד גובר“

”ביקשתם חוויות ממלחמה. אמרתי לכם שמלחמה זה דבר רע הכרחי ולא טוב לנבור בזיכרון שלה. במקום זאת אני משתף אתכם בחווית הצניחות שלי“

הקשר הרב דורי