מאגר סיפורי מורשת

אני רוצה לספר על סבא שלי זכרונו לברכה אשר סיפר לי את שקרה לו בצעירותו בזמן שחווה אנטישמיות בארץ מולדתו רומניה (1947).

לאחר סיום לימודיו בטכניון החל לעבוד כמהנדס במפעל לעיצוב טקסטיל- הוא ועוד שלושת חבריו שאף הם היו מהנדסים, יהודים. מנהל המפעל שבו הם עבדו והאחראי על כל המהנדסים היה ככל הנראה אנטישמי, שונא יהודים אשר במשך כל זמן עבודתם ירד לחייהם , התעלל בהם וקינא בהם על ידיעותיהם וכשרונם.

בסמוך לשנים של מלחמת העולם השנייה, האנטישמיות במפעל של סבי הלכה וגברה עד שיום בהיר אחד פרצה שריפה במפעל ומנהל המפעל מיד האשים את סבי ואת חבריו היהודיים בהצתת המפעל. יצוין כי כעסו של מנהל המפעל גברה בתקופה הסמוכה לשריפה שפרצה במפעל מרגע ששמע שסבא שלי החל בהליכים לעלות לארץ ישראל. (הליכים שנמשכו במשך 10 שנים שלאחר מכן).

לאחר שסבא שלי הואשם בהצתה החל כנגדו משפט פלילי שבסיומו, אם הוא היה מורשע, בפשע שיוחס לו היה עלול להיכנס למאסר בכלא. הוריו של סבא שלי והוריה של סבתא שלי עשו כל מאמץ ושכרו עורכי דין מן השורה הראשונה, ונאלצו בנוסף לשחד כל מיני בעלי תפקידים שהייתה להם השפעה במהלך המשפט, והודות לעזרה זו ניצל סבא שלי מההרשעה ומהמאסר.

שנים לאחר מכן הוא קיבל את ההיתר לעלות לארץ ישראל יחד עם סבתא שלי (תבל"א).

הזוית האישית

סיפורו של הרמן רוזנברג ז"ל סופר על ידי נכדתו שחר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, באורט חולון. בהנחייתה של המורה זהבה גור.