מאגר סיפורי מורשת

העלייה שלי לארץ ישראל.

אני סבתא קטי, סבתא של אמיר, רוצה לספר על העלייה שלי לארץ ישראל.

יצאנו  מהעיר "סטו מרא" העיר נמצאת בגבול של רומניה עם הונגריה. נסענו ברכבת עד בוקרשט, עיר הבירה של רומניה. לאחר הנסיעה הארוכה עזבנו את רומניה. טסנו במטוס לנאפולי באיטליה. מי שקיבל אתנו במלון בנאפולי  היו אנשי הסוכנות היהודית מארץ ישראל. הם היו האנשים שהגיעו לרומניה לשכנע אותנו לקום ולהעלות לארץ ישראל. לאחר מיכן דאגו לסידורי העליה.

אני הייתי  נערה בת 17. הרגשתי פחד נוראי!  לא ידעתי מה מחכה לנו בארץ ישראל. איזה שפה מדברים שם בארץ הרחוקה הזאת?  לא הכרתי אף אחד חוץ שתי דודות רחוקות.

באיטליה שיכנו אותנו במלון.  הרגשתי זוועה! כל יום קיבלנו  לאכול דגים במים ותפוחי אדמה ופסטה במים. היינו שם שבוע ימים. חיכינו לאוניה שתיקח אותנו לארץ ישראל. כל זה היה בשנת 1965. ישראל היתה עדיין צעירה, אבל כבר בת כמעט 20. הייתי סקרנית מאוד מה מצפה לי בארץ החדשה שאגיע אליה. איך הארץ נראית? לא היו לי בכלל ידיעות. עליתי אל הלא נודע.

בסופו של דבר, לאחר ציפייה  גדולה. עלינו לאניית "מולדת". כשעליתי לאנייה היה חורף קשה.  הרבה מאוד גלים והים היה  סוער. לי הייתה מחלת ים קשה. כולם בילו למעלה על הסיפון ואני הייתי 4 ימים במיטה. היה לי זמן לחשוב על ארץ ישראל. תמיד חשבתי שישראל שקראנו לה עדיין פלסטינה היא ארץ שכל כולה מדבר יבש. אחרי 4 ימי סיוט,  כאשר סוף סוף  הגענו לנמל חיפה , הייתי מאוד מאוד מופתעת. התגלתה לפנינו עיר יפה מאד שיש בה ים והרים.  אני הייתי בהלם, לא מדובר במדבר צחיח.

דודה שלי שגרה בירושלים, באה לקבל את פנינו ולקחה אותנו במונית עד ירושלים לאורך כל הנסיעה בדרך התפעלתי מהיופי של ארץ ישראל. הים, השדות החקלאיים, הישובים הקטנים היו עבורי הפתעה ענקית. כאשר הגענו לירושלים ההפתעה היתה עוד יותר גדולה. הוקסמתי!