מאגר סיפורי מורשת

שמו של סבא ז"ל הוא יוסף בן שלום, אולם בתימן כינו אותו השם עדואן, כשסבא הגיע לארץ עיברתו את שמו לאדואן וזה בעצם שם משפחתנו היום. בתימן לא נרשמו תאריכי לידה רישמיים  ומדוייקים. החישוב היה באומדן לפי סדר לידת הילדים. סבי נולד בין השנים 1925-1927 ונפטר בד' אלול בשנת ה'תש"ע.

סבי התייתם מאביו בגיל ארבע, הוא התחנך על ידי אמו בדרך התורה והמצוות. בגיל עשר סבי נאלץ לצאת לשוק העבודה ולחפש פרנסה. הוא שוטט בכפרים ועבר מעיירה לעיירה כדי לנסות למצוא עבודה כסנדלר.

סבא סיפר שבתקופה זו האימאם התימני יחיא בן חוסין גזר גזירה  על היתומים, שכל ילד יתום שייך לממלכה, והשלטון רשאי לקחת את הילד תחת חסותו ולגדל אותו לנאמנות לממלכה ומכיוון שסבא היה יתום מאב, אמו פחדה מאוד שיקחו לה את בנה.ולכן היא הבריחה אותו לעיר אחרת.

כאשר היהודים רצו לעלות לארץ ישראל מלך סעודיה הוציא צו להחרים את כל הרכוש, הממון והזהב של היהודים. היהודים התרוששו מכל רכושם. הם הגיעו למצב של עוני מחפיר עד לרעב לפת לחם. לאור המצב הקשה החליטו היהודים בתימן לשלוח שליחים בדחיפות לארץ ישראל ולסוכנות היהודית בבקשת עזרה והצלה ואומנם השליחים יצאו ושליחים מטעם הסוכנות היהודית הגיעו לתימן והביאו איתם כסף כדי  שליהודים תהיה אפשרות לחיות ולהתכלכל. הם גם הציעו ליהודים לעזוב את תימן ולעלות לישראל. הם הדריכו את היהודים איך לצאת בשיירות מהכפרים ומשם להגיע לעיר צנעא עיר בירתה של תימן, ומשם לעיר עדאן  עיר הנמל הגדולה, שם התרכזו כל העולים והמתינו למטוס שיביא אותם לישראל.

אני רוצה לשתף אתכם באחד הסיפורים המעניינים שקרו עם סבי.

היה זה כאשר שיירת העולים יצאה מהכפר שלנו  לדרכה הארוכה כדי לעלות לישראל. על סבי הוטלה המשימה  לדאוג ולהכין את האוכל לכל אנשי השיירה. הוא היה צריך לקנות את החיטה לטחון ולהביא  לבעלת הפונדק כדי שתאפה להם את הלחמים.

באחד הימים סבי שם לב, שהפונדקאית היא גונבת מהבצק לאחר הלישה ומחביאה. סבי עקב אחר מעשיה  וגילה שיש לה מחבוא ליד התנור אפיה, שם היא מסתירה כסף, הכסף שגנבה מהאנשים שהתארחו בפונדק שלה. סבי  ארב לה וחיכה עד שהיא סיימה את עבודתה והלכה לישון. הוא ניגש למקום שבו הוסתר הכסף,  הוא לקח את כל הכסף הגנוב וחילק את כל הכסף לעניים ולעצמו הוא לא השאיר אפילו פרוטה אחת .

כאשר השיירה הגיעה למחנה "חשאד"- מחנה העולים שליד שייך עותמאן, נפת עדן. ארגון הג'וינט שכר את המקום והפך אותו למחנה עולים שכונה "מחנה גאולה" שם שהו העולים שבועות או חודשים, עד שהם עלו למטוס לטוס לישראל. סבא התגייס לאגודת השומרים ועבד שם כשומר במחנה.

סבי עלה יחד עם אימו בעליית "מרבד הקסמים". הגענו לשדה התעופה בלוד, ומשם העבירו אותם למחנה העולים בראש העין.

לאחר זמן מה, סבא התחתן עם סבתא 'האווידה' ונולדה להם בת. וכשבתם הייתה בגיל שמונה חודשים היא הרגישה לא טוב, הם לקחו סוס ועגלה  והגיעו מהר לבית החולים והרופאים החליטו לאשפז את הילדה בבית החולים. לעת ערב נמסר להורים על ידי הצוות הרפואי שהם אינם רשאים לשהות ליד מיטתה של הילדה בלילה. ההורים נאלצו להשאיר את בתם ולמחרת מוקדם בבוקר הם חזרו לבית החולים ולהיות עם בתם. אולם שם הם נתבשרו שהילדה מתה.

זהו רק אחד מסיפורי העלמותם של ילדי תימן הרבים.

אחר כך נולדו להם חמישה ילדים. בכל תקופת חייו המשיך סבא לכתוב את הספר והשירים. לסבא היה כתב מיוחד, כתב רש"י ברור במיוחד וקריא מאוד.

לאחר פטירתו המשפחה ליקטה חלק קטן מכתביו לספרון.

תשע"ו