מאגר סיפורי מורשת

אני חיים נגר נולדתי במעברת דוד במקום של צריפים ואוהלים, להורי נחום וקלרט בשנת 1952, יש לי 5 אחים.

היה לנו צריף ושם היה רדיו שמופעל על סוללה, פרימוס לעשות אוכל, לוקס להאיר את הצריף בלילה. היו לנו משחקים שונים. שיחקנו בחוץ כדורגל עם כדור שהיינו עושים מסמרטוטים. לא היה מועדון – עשינו הפגנה ספונטנית בערב והחלטנו לחסום את הכביש הראשי עם אבנים. היו כמה נהגים שקיללו אותנו וכעסו ואז התפתחה קטטה, הגיעו ניידות של המשטרה ולא הצליחו להשתלט על ההמולה כי חסמנו בכמה מקומות. המשטרה דיברה עם כמה מארגנים של ההפגנה וראש העיר הגיע למקום והבטיח לנו מועדון. ואכן בנו לנו מועדון ושם כל הפעילות שלנו התרחשה.

למדתי בבית הספר "נירים", הייתה לי מורה ששמה רבקה לוינסקי והייתי הולך אליה הביתה, הייתי משחק עם הבן שלה והיא הייתה דואגת לי לאוכל. סיימתי 8 שנות לימוד, ומשם יצאתי לעבוד עם אבא שלי בנגריה.

התגייסתי לצה"ל שירתתי במשמר הגבול, אחרי שנתיים עברתי הכשרה לנהגי אמבולנס, ושירתתי בחייל הרפואה. יום לפני השחרור שלי פרצה מלחמת יום הכיפורים, ונשארתי עוד חצי שנה בשירות קבע- קבע חובה והייתי נהג אמבולנס. הבאנו אנשים פצועים מהמלחמה לבתי החולים.

יום ראשון אחד עבדתי בנגריה ואח שלי התקשר אליי כאשר הוא היה בשירות מילואים וביקש ממני להחליף אותו במנחת ברמב"ם כי גם הוא היה נהג אמבולנס. הלכתי להחליף אותו כי היו לו רשתות דייג בים. החלפתי אותו במנחת הוא נסע לים אני נשארתי במנחת. אחי הצעיר שלמה, ששירת בגולני באותה תקופה, בא לבקר אותי במנחת ואז הוא נסע לרמת הגולן. אחרי שעתיים קיבלנו הודעה במנחת שיש פיגוע המוני בלבנון. הכשרנו את המנחת לנחיתות והתחלנו לפנות פצועים והרוגים. בין ההרוגים היה חייל שקראו לו שלמה נגר- זה השם של אחי. ואז הלכתי לברר כי נבהלתי, ואמרו לי שזאת יחידת חימוש ואחי היה בגולני, אז הסתבר שזה לא היה הוא וזה היה חייל מחדרה ואנחנו מחיפה.

השתחררתי וחזרתי להפעיל את הנגרייה. אבא שלי יצא לפנסיה, ואני מפעיל את הנגרייה עד היום. הכרתי את דלית משען בשירות הצבאי, התחתנו ונולדו לנו 3 בנות, התגרשתי, נולדו לבנות שלי ילדים. התחתנתי שוב ונולד לי בן בשם אוראל, וכך הפכתי לסבא עם 10 נכדים.

הזוית האישית

היה מאוד כייף