מאגר סיפורי מורשת

אחותה של סבתא, מרים, עלתה שמונה חודשים לפניה. היא עלתה עם קבוצת הכשרה. קבוצה של אנשים שלא היו חקלאים והתכוננה לעלות לארץ ישראל ולכן הכשירו אותם להיות חלק מההתיישבות החקלאית. סבתא עלתה אחרי קום המדינה עם אחותה הדסה וההורים בסוף 1948. היא חיה בכפר נוער עם אחותה הצעירה הדסה. היא ואחותה חיו שנה וקצת בכפר הנוער בן שמן שליד כפר ויטקין. בבן שמן היה בעיקר נוער מבולגריה שהגיע בלי ההורים. סבתא והדסה היו היחידות מהולנד בכפר הנוער ולא יכלו לדבר עם אף אחד בגלל זה היה להם צריף קטן רק להן. בבן שמן היה חצי יום עבודה וחצי יום לימודים. סבתא עבדה ברפת וחלבה פרות ידנית ואחותה הדסה עבדה בלול. בהתחלה היה להן קשה להבין את המורים אבל לאט לאט הן הבינו את המורים. הן כמעט ולא יצאו הביתה וההורים שלהן באו לבקר אותן. אחרי זה הדסה הלכה לצבא וסבתא לביה"ס לאחיות.  בפעם היחידה שסבתא הייתה במילואים בתור אחות חדר ניתוח, תפסו כלב כדי לעשות עליו תרגיל ולנתח אותו אז סבתא וחברה שלי שחררו את הכלב וקיבלו על זה עונש.

אחר כך שלחו את סבתא מהדסה ירושלים, שם היא למדה, להדסה באר שבע ששם היא הייתה אחות חדר ניתוח היחידה. זה קרה בתקופת מלחמת ההתשה וכל הפצועים הגיעו אליה. את הכפפות סבתא שלי הייתה רוחצת, שוטפת, הופכת ושוטפת שוב כדי שיהיו נקיות מספיק לחדר ניתוח את כל הכלים הייתה רוחצת שוטפת ומכניסה לאוטוקלב (מכונה שמחממת את הכלים, הורגת את החיידקים ועושה את הכלים סטריליים ברמה של חדר ניתוח). סבתא שלי הייתה צריכה להיות זמינה 724. אם הייתה הולכת לקולנוע היא הייתה צריכה לדווח באיזה שורה היא יושבת ובאיזה כיסא. בהמשך השנים סבתא עברה מחדר ניתוח לפגיה.

הזוית האישית

נדב שטראוס: סבתא חגגה השנה יום הולדת שמונים וחמש – ויחד איתי יש לה תשעה נכדים!