מאגר סיפורי מורשת

מהמושבה למושבנולדתי בשנת 1942 בזמן מלחמת העולם השנייה. בת אחרי שני בנים הגדול ששמו גורי היה בן 10, והשני הצעיר אמנון בן 8. החליטו לקרוא לי תמר בגלל הפרח אמנון ותמר.

בשנת 1948 פרצה מלחמת השחרור, אחי הגדול גורי התגייס לפלמ"ח. אמי, תחיה התגייסה לבשל לחיילים שהיו במחנה בבית-ליד, משם יצאו וחזרו למלחמה. אבא שלי היה בחבורה ששמרה על הישוב "כפר יונה" שהיה בטווח הפגזים שנורו מכפר ערבי "טול-כרם". כילדה קטנה נשארתי בהשגחתו של אחי אמנון. מתקופה זו זכור לי מקרה מיוחד, בשעת הפגזה חזקה אני ואח שלי רצנו למקלט הציבורי. הייתי יחפה והדרך הייתה מלאה במים ובוץ מצינור שהתפוצץ. אחרי זמן כנראה הוחלט שכל הילדים יעזבו את הישוב, לא הבנתי מה קרה ומצאתי את עצמי לבד במקלט כי כל הילדים רצו למשאית וגם אח שלי (כנראה ששכח אותי) אבל חזר לקחת אותי והרים אותי על הכתפיים והתחיל לרוץ למשאית.

בעקבות עבודתו של אבי זאב דינר, עברה משפחתנו למושבה כפר- סבא (היום היא עיר גדולה ותוססת). בילדותי ונערותי גדלתי שם. למדתי בבית הספר העממי "אוסישקין". הייתי ילדה חברותית מאוד, ספורטיבית ושובבה. אהבתי מאוד את ההפסקות שבהן היינו משחקים קלאס, חבל, גומי והקפות. הייתה בבית ספר שלי מקהלה ואני השתתפתי בה. היינו מכינים שירים לכל הטקסים שהיו בבית הספר. אחרי הלימודים היינו נפגשים בעיקר בבית שלי, שהיה בית מאוד חברתי וכיפי.

בכפר סבא היו שלוש תנועות נוער: בני עקיבא למגזר הדתי, הנוער העובד והשומר הצעיר, רוב הילדים וגם אני היו בנוער העובד. היינו מבלים בפעילויות ומשחקים פעמים בשבוע. כשהגעתי לשכבה הבוגרת קיבלתי קבוצת ילדים להדרכה, (הייתי מדריכה).  בזמנו היו לנו כל מיני אוספים כגון: זהבים (:עטיפות של ממתקים), "פרסים". גולות, פרחים שהיינו מיבשים בין דפי הספרים, בולים.

רוב בני משפחתי המורחבת גרו, בקיבוצים: "תל יוסף" שנמצא העמק יזרעאל מול הגלבוע, "קיבוץ עין כרמל" על יד חיפה, "קיבוץ דורות" שנמצא בדרום ליד שדרות ועל יד עזה. כל החופשות הייתי מבלה בקיבוצים, לרוב הייתי מבלה "בתל יוסף" אצל דודה שולמית אחות אמי. גדי בנה, הגדול ממני במספר שנים לימד אותי לשחות בסחנה, בנחל חרוד ששם לומדים לשחות כל ילדי הקיבוץ.

מאז ומעולם אהבתי תינוקות וילדים קטנים בגיל 17 שמעתי על בית ספר מיוחד ללימוד בטיפול ילדים ותינוקות שהיה במוסד של ויצ"ו בתל אביב. הלימודים שם היו גם עבודה מעשית וגם לימודים באנטומיה, מחלות ילדים וטיפול בהם. במוסד היו ילדים מתינוקות בני יומם ועד גיל 6, אלו היו ילדים עזובים נטושים יתומים או מבתים הרוסים שהמקום נתן להם בית חם ואוהב, כל תלמידה קיבלה קבוצת ילדים שהייתה מטפלת בהם כמו אימא. הייתי מאוד אחראית ואוהבת וטיפלתי בתינוקות הקטנטנים ונקשרתי אליהם רגשית ואהבתי אותם כל כך.

לאחר הלימודים התגייסתי לצבא ומאחר שיש לי רקע רפואי שובצתי כאחות חיילת בבית החולים באשקלון, שרק הוקם והייתי עם הצוות הראשון. בצבא הייתי רק שנה וחצי מפני שהתחתנתי עם מאיר סבא שלך בגיל מאוד צעיר כשהייתי בת 20.  את מאיר הכרתי דרך חברה שהייתה לי בזמן לימודי ב"ויצו". מאיר היה בחור יפה עיניים, וחתיך והיו זיקוקים באוויר מהרגע הראשון. גרנו בבית קטן שסבא גדל בו במושב באר-טוביה. מאחר שהיינו הזוג הראשון שהתחתן בקבוצת הגיל של מאיר במושב הבית שלנו היה מקום מפגש לכל החברה.

כעבור שנה נולדה סמדר הבת הבכורה, ואני שהייתי מומחית בטיפול בילדים נהניתי מכל רגע של גידול וחינוך סמדר. כעבור 3 וחצי שנים הצטרפה למשפחה בת נוספת שרון שזאת אימא שלך. שרון הייתה בובה של תינוקת, בעלת לחיים ורודות ולב זהב. אנחנו לקחנו את הבנות לטיולים בכל הארץ (אילת, כנרת וירושלים). החיים במושב היו חיים טובים לבנות: פרות, עגלים, כלבים. כשגדלו הבנות והיו בנות 8 וארבע נולד אח קטן בשם זיו אבל אנחנו קוראים לו זיוי. זיוי אוהב בעלי חיים עד היום והחצר מלאה בכלבים מכל הסוגים וגילים (4 כלבים קבועים וכל כמה חודשים יש המלטה וישנם גורים חמודים). עברו מספר שנים הבנות גדלו סיימו תיכון ושירתו בצבא.