מאגר סיפורי מורשת

קורות חייה של סבתא רותי

נולדתי ב-1951, בקריית חיים, כילדה רביעית במשפחה בת שישה ילדים. למדתי בבית ספר נתיבים ובתיכון קריית חיים. בסיום התיכון, למדתי בבית ספר לסיעוד (אחיות) א.ד.זיידה, הסמוך לבית החולים "בני ציון". עם סיום הלימודים התחתנתי עם סבא אבישי ונולדו לנו שלוש בנות. כל חיי עבדתי כאחות, לרוב בבתי חולים. התפקידים שמילאתי היו: אחות אחראית, חדר מיון רמב"ם, אחות כללית, אחות ראשית בבית חולים אלישע. לצד עבודתי למדתי לתואר ראשון במדעי החיים, ובקורסים על בסיסיים. זאת על מנת לשפר מיומנויות מקצועיות ולהעשיר ידע. עסקתי בעבודות יד במשך השנים. בגיל 63 פרשתי לגמלאות, מאז אני עוסקת בפיסול, ובטיפול וליווי נכדיי היקרים – עשרה במספר.

האור שלנו – זיו

יש לי אהבה גדולה מאד לילדים, נכדים ובכלל משפחה. יש לי שלש בנות, אך תמיד רציתי ילדים נוספים. כששתי בנותי הגדולות יצאו מן הבית, לקחתי ילד אומנה שהפך מהר מאד לחלק מהמשפחה. הסיפור מתחיל באחד מימי שישי בו ישבו בני המשפחה אחרי ארוחת צהריים, ודפדפו בעיתונים. בתי, שהייתה אז בת אחת עשרה, ראתה מודעה בעיתון, שבה מחפשים משפחות המוכנות להוסיף למשפחתן ילד אומנה, שהוריו הביולוגיים אינם יכולים לגדלו. הבת ביקשה מאד שנחשוב על הרעיון, והבטיחה לעזור בקליטתו של ילד נוסף ובטיפול בו. תחילה נרתעתי מהרעיון היות ומדובר היה בילד בן אחת עשרה, בתחילת גיל ההתבגרות עם כל הכרוך בכך. בתי הציעה שאחשוב על כך ברצינות ולפחות שאסכים ללכת להרצאה בנושא, שהתקיימה בפנימיה בה גדלו ילדים למשפחות שאינן יכולות לגדל את ילדיהן.

בפגישה שהתקיימה, הציג מנהל הפנימייה, את נושא "ילדי האמנה" ואף סיפר שיש בארץ ארבעים אלף ילדים בפנימיות ובמוסדות חינוך סגורים. "המציל ילד אחד, כאילו הציל עולם שלם", אמר. כמו כן המנהל הציע שנשתתף בקורס הכנה לקליטת ילדי אומנה, שרק בסופו נחליט אם העניין מתאים לנו. השתתפנו בקורס, והרחבנו את ידיעותינו בנושא רגיש זה, שעסק בחשיבות של בניית אמון, בניית דימוי עצמי חיובי לילד שהוריו לא מסוגלים לגדלו, ומתן הזדמנות לחיים רגילים. כמו כן היה עלינו לשמש דוגמה לחיי משפחה תקינים, על מנת שבבוא היום, ידע בעצמו לנהל משפחה על הצד הטוב. אחרי השתתפות בקורס שארך חצי שנה, הצוות, אשר לימד את הנושא, שכלל עובדים סוציאליים ופסיכולוגית, בנוסף למנהל הפנימייה, בחרו לכל משפחה את הילד המתאים.

כשזיו הגיע למשפחתנו, הצטרף אליו גור כלבים, אשר נילקח על מנת לעזור לזיו ברגעיו הקשים. זיו נקלט יפה מאוד במשפחה ובחברת הילדים בני גילו. בתי צרפה אותו לחוות הסוסים בישוב, ואף לימדה אותו לרכב ולטפל בסוסים.

זיו שלנו

זיו הוא חלק בלתי נפרד ממשפחתנו המורחבת. אמנם כיום הוא גר באילת, אך הוא מרבה לבקר אותנו, מבלה איתנו בחגים, בסופי שבוע וכמובן בשמחות. גם אנו מבקרים את זיו באילת. הרווחנו בן מקסים ושני נכדים, הנכדים הרוויחו דוד ושני בני דודים, ולי יש שלש בנות ובן.

הזוית האישית

כשאני וסבתא בילינו ביחד בבית הספר ובבית התפוצות היה מאוד כיף וחוויתי מאוד.