מאגר סיפורי מורשת

שמי עדינה אורן, נולדתי לבית משפחת חנוכי, בשנת 1944, בטבריה. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לשתף את שי-לי ולתעד את סיפורי על חופשת הנעורים, זה היה בתקופה שהיינו בכיתות ח-ט' בשנים 1958-1959.

בקיבוצים היו אז בתי ילדים לכל קבוצת גיל. לפעמים היה בית ילדים מאוחד לשניי שנתונים (דו שנתי) ולפעמים היו בתי ילדים אפילו לשלושה שנתונים (תלת שנתי).

בגיל 14-15 הייתי בכיתת עופר, כך קראו לכתה שלי, בבית הילדים, היה נהוג לתת שם לכל כיתת ילדים. החלטנו לצאת לטיול והלכנו לטיול בלי מבוגר אחראי. הטיול היה אל מקום שקראנו לו "בור עלמה". זה היה בור שנמצא על יד מושב עלמה. אפשר להגיע אליו ברגל דרך שטח 100.

אחד הילדים שאהב במיוחד לטייל, היה זה שהוביל את הטיול. כך הגענו לבור והבור היה עמוק וגדול מאוד! נכנסנו ל"בור עלמה" וירדנו עד קרקעית הבור ושם גילינו שיש עוד בור קטן וחשוך. הייתה הרבה רטיבות ולחות בתוך הבור. המשכנו ללכת בבור עם עששיות מוארות. ילדה אחת מהקבוצה נשארה מחוץ לבור הקטן וחיכתה לנו שנחזור… הייתה לה קופסת גפרורים ונרות.

המשכנו ללכת בתוך הבור, האדמה הייתה בוצית וחלקה וראינו גם נטיפים. הלחות  והרטיבות היו כל כך גבוהים והכל היה ממש חלקלק. הלכנו והחלקנו והעששיות כבו וחלקן נשברו.

הילד שהוביל אותנו תפס יוזמה, הוא המשיך והתקדם בחושך, עד שגילה את האור של פתח הבור, שם הוא פגש את אותה הילדה שנשארה בחוץ ולקח  ממנה את הגפרורים והנרות וחזר אליינו שנשארנו בחושך וכך בעזרת אור הנרות, הוציא אותנו.

זאת הייתה תקופה חוויתית אך גם ומפחידה.

עדינה (מצד שמאל) בתקופת השירות הצבאי על הג'יפ – 1964 

הזוית האישית

שי-לי: נהניתי מאוד לפגוש את עדינה, בהתחלה לא ידעתי אם אהיה נבוכה, בהמשך ראיתי שהיא נחמדה.

עדינה: היה נעים לבוא ולהיפגש עם התלמידים ועם שי-לי. אהבתי לקחת חלק ולהשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. תודה לשי-לי הילדונת האחראית והנעימה.