מאגר סיפורי מורשת

שמו של סבא שלי הוא פנחס שוקרון, והיום הוא בן 74. סבא שלי נולד בקזבלנקה שבמרוקו בשנת 1946. חייו של סבי במרוקו היו פשוטים אך מאושרים ביחד עם משפחתו.

כאשר עלו לארץ כשסבי היה בן 13, הוא ומשפחתו סבלו מבעיות רבות בישראל כגון: כסף, שפה, מגורים ועבודה.

כיום לסבי ולסבתי יש משפחה גדולה של 3 ילדים ו-10 נכדים. סבא שלי מאז ומתמיד סיפר לנו על כמה הוא ומשפחתו אהבו את ישראל והרצון שלו לעלות לארץ היה רב. בנוסף מה שהגביר את הרצון היה האנטישמיות של ערביי מרוקו, שלא אהבו את יהודי מרקו שחיו שם באותו התקופה.

הסיפור של סבי מתחיל בזה שסבא שלי למד בבית הספר אורט. באותה התקופה הבריטים שלטו במרוקו. סבי רצה לעלות לארץ מטעמי ציונות, השליחים הציונים קישרו את סבי למשפחה שקיבלה אישור לעלות לארץ. באותו היום היו אמורים להתחיל את הדרך באונייה, אך סבי קיבל מכתב מבית ספרו ובו היה כתוב שההורים שלו קיבלו אישור עלייה לישראל, ושהוא חייב לחזור לעירו ולעלות ביחד עם משפחתו לישראל. סבי עשה זאת מיד וחזר לעירו. למחרת בבוקר, פורסם בעיתון שאונייה שסבי היה אמור לעלות עליה, טבעה עם המשפחה שהכיר. כל משפחתו היו המומים מן האסון.

לאחר שהגיעו לישראל נאלצו להתמודד עם בעיות קליטה קשות, אך סבי לא וויתר והצליח להתקבל לעבודה כדי לפרנס אותו ואת משפחתו, כדי שהיה להם אוכל מים ומגורים שמתאימים למשפחה של סבי. סבא שלי תמיד האמין שישראל הוא המקום המיועד לו ולכל העם היהודי, ובנוסף האמין שאם הוא ינסה להתמודד עם הקשיים ולהתאקלם בישראל בסופו של דבר יצליח. הוא תמיד אמר: "אין דבר  העומד בפני הרצון",  וכך היה, כיום יש לו משפחה גדולה ומאושרת שחיה בישראל.

הזוית האישית

רומי: אני נהנתי מאוד בעבודה ולמדתי מסבי המון על הדרך שלו ועל העלייה המיוחדת שלו לישראל. אני רוצה לאחל לסבי רק בריאות ושימשיך להיות מאושר כמו שהוא.