מאגר סיפורי מורשת

היה הייתה פעם משפחה יהודייה שחיה בעיר מקנס שבמרוקו ולה אחת עשרה ילדים, שבע בנות וארבעה בנים. למרות שהמשפחה הייתה מבוססת וחיה ברווחה כלכלית טובה במרוקו, החליטה המשפחה לעלות לארץ ישראל ולהשאיר מאחור את כל מה שהיה להם.

 

היה זה יום השבת, יום בו ישבו בני המשפחה לאכול את סעודת הצהריים. לפתע נקישה נשמעה בדלת, היו אלה שני ציוניים שביקשו מהאב לגשת הצידה וכך אמרו: "אדון יקר, בעוד כ- 72 שעות אתם עוזבים את מרוקו ועולים לארץ ישראל, באנו להבריח אתכם לארץ ישראל!, אל תספר זאת לאף אחד חוץ למשפחתך" ויצאו משם במהרה.

 

חזר האב לסעודה וסיפר לבני המשפחה בשקט את שקרה. ביקש האב לארוז מיד תיקים עם חפצים ודברים חשובים ולא לספר ולדבר על כך עם אף אחד. "במידה ומשהו מהשכנים ישאל אתכם לאן אתם נוסעים תאמרו להם כי לצרפת אנחנו עוזבים", כך אמר וביקש האב.

 

הגיעה השעה, באשמורת השלישית של הלילה הגיעו הציוניים ובשקט מוחלט הבריחו אותם מהבית לכיוון מיצר ג'יברלטר ומשם נלקחו ברכב אל מתחם של אוהלים מוכנים בעיר קונדרנס ושהו בעיר כשבוע ימים. המתנה הייתה מייגעת אולם ההתרגשות הייתה עצומה, כולם התפללו להגיע לארץ ישראל במהרה. האנייה לארץ ישראל הגיעה, זו הייתה אנייה מפוארת ובה נפשו תיירים רבים. מתוך כל המשפחות ששהו במחנה האוהלים נבחרו כ – 3 משפחות יהודיות ואנחנו ביניהם.

 

האנייה הפליגה במי הים התיכון והגיעה לחופי יוון. בזמן שכולם שמחו התיידדו המשפחות אם הנוסעים ושמחו איתם שימחה רבה. אב המשפחה ביקש לרדת מהאנייה לקנות מעט מצרכים לבני משפחתו, האב חזר עם שקיות מלאות בכל טוב מחופי יוון, בזמן שהיה בדרכו חזרה לאנייה האנייה כבר צפרה בדרכה לצאת מהמפרץ שבו עגנה. בני המשפחה החלו בוכים כי חששו לחייו, אך לפתע נראה מרחוק האב רץ במהירות רבה וילדיו מושיטים לו ידיים למשוך אותו לסיפון. בכוחותיו האחרונים הצליח לעלות בעזרתם לאנייה.

 

כשהגיעה האנייה לארץ ישראל נשלחה המשפחה לקריית שמונה אך אם המשפחה סירבה לכך בתוקף, אב המשפחה ביקש להגיע למקום בו יוכל להתפרנס בכבוד ולכן רצו לשלוח אותו לקריית שמונה. המשפחה התקשתה מאד לשכנע את נציגי הסוכנות היהודית והמעשה שהיה כך היה: אחת מבנות המשפחה שהתגוררה בחיפה פנתה למלצרית-סדרנית ושיחדה אותה בכסף. בתמורה לכסף היא ביקשה שתביא לה את בגדי המלצרות שלה והיא אכן הסכימה. כך נכנסה הילדה לנמל בתחפושת של המלצרית-סדרנית ונתנה לאמה פתק מזויף שבו כתוב כי הם מתפנים לעיר עכו וסיפרה לה שבעכו יתנו לה בית מסודר ומתוקתק.

מאז ועד היום משפחתי מתגוררת בעיר עכו, ביתם ידוע ומוכר בעיר כבית פתוח וחם שכולם מוזמנים לאכול ולשתות תמיד. היום, סבתא רבה שלי היא בת 93, צלולה וחכמה ולה משפחה ענפה וצאצאים רבים שאוהבים אותה מאד. היא עדיין מתגוררת באותו הבית שקיבלה בעת עלייתה לארץ ישראל.

 

במסגרת תכניות שימור המורשת, בעקבות הלימוד בכיתה על הסיפור העממי, בחרתי לשבת עם סבתא שלי ולשמוע ממנה סיפורים על ילדותה. סבתא סיפרה לי את סיפור עלייתם לארץ ישראל ומאד הסתקרנתי והתעניינתי בו. סבתא הוסיפה ותיארה שההפלגה לארץ ישראל נראתה לה כמו הפלגה בספינת אהבה של היום.

 

סבתי עלתה לארץ בגיל 13 וכמו שהיא אומרת, הייתה זו עלייה יפה ומשמעותית בחייה. היה להם המון מזל בעליתם לארץ. לסבתא שלי קוראים אנט בן חמו, אנט חוטה היום היא בת 66 והיא בריאה , צלולה וחכמה.

 

מחנה היהודים – מחנה המעבר במרסיי קונדרנס – סרט על מחנה היהודים ב ynet