מאגר סיפורי מורשת

אני, סבתא מיקי, גדלתי ברמת גן עם אמי (חיה) שהייתה הגננת הפרטית הראשונה ברמת גן (57 מחזורים!!), אבי (ד"ר זליק ראובן פאול) שהיה רופא, אחותי הבכורה שרה'לה ואחי התאום נועם.

הורי, למזלם, הגיעו לארץ לפני מלחמת העולם השנייה. אמי בשנת 1934 ואבי בשנת 1939, כמפקד אניית מעפילים.

בחודש ינואר 1939 אמורה הייתה לצאת מנמל קונסטנצה ברומניה לפלשתינה אניית המסע "קאטינה" (שהייתה יכולה להכיל כ 300 נוסעים), בפיקודו של איש אצ"ל שאמור היה להגיע לצורך זה מהארץ. ביום ההפלגה, כשהוא לא הגיע, (כי נעצר על ידי הבריטים), פנה נציב בית"ר בפראג אל אבי לפקד על האנייה. אבי שהיה בן 26 וללא רקע רלוונטי סרב, ורק פנייתו של זאב ז'בוטינסקי ראש בית"ר ("אם ד"ר פאול לא לוקח את האנייה, האנייה לא יוצאת") גרמה לו להיענות.

בספרים שנכתבו על העלייה הבלתי לגאלית בכלל ועל קאטינה בפרט כונתה האנייה "האומללה בשיירות" בגלל התלאות שפקדו אותה לאורך כל שלושת חודשי המסע. על האנייה הועלו 850 מעפילים בתנאי צפיפות קשים אך בהתלהבות רבה שחלומם להגיע לארץ מתממש.

ימים אחדים אחרי ההפלגה נוכח הצוות הטכני היווני שריצפת האנייה מלאה במים וכדי להקל על משקלה רוקנו את מיכל המים המתוקים. רק אז התברר שהמים הדולפים היו מים מתוקים מחור במיכל. את המיכל מלאו במי ים, ומרגע זה ואילך האוכל בושל במי ים, התה היה ממי ים, גם הרחצה הייתה במי ים, שהעבירו את הלכלוך ממקום אחד בגוף למקום אחר.

סיפורה של מיקי – שולמית – סרטון ביוטיוב

הזוית האישית

מיקי שולמית: הקשר ביננו היה טוב ונכון אך העבודה בתכנית העמיקה אותו יותר.

אמה גוטמן קורן: אני מודה לסבתא שבאה לקחת חלק בתכנית הקשר הרב דורי, הפגישות השבועיות העניקו לנו זמן איכות.