מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל אורון, נולדתי בשנת 1954 בסבילבסו ארגנטינה (מחוז אנטרה ריוס). אני נשואה לויקטור אורון כבר ארבעים ושבע שנים. נישאנו בשנת 1972 בחיפה. יש לי שתי בנות נשואות ושבעה נכדים.

ילדותי בארגנטינה הייתה נעימה מאוד. בבעלות המשפחה הייתה מאפייה ליד הבית. בכל בוקר התעוררתי עם ריחם של הלחמים הטריים, תמיד אהבתי לשחק בבצק. בשנת 1963 עלינו לקריית-ים מארגנטינה. הים ליווה את הילדות שלי, הוא היה ועודנו מקום הבילוי ומקור ההנאה המועדף עלי.

בהיותי בת חמש עשרה טיילתי בים עם חברותי, שם פגשתי את אהבת חיי – את בעלי ויקטור. ויקטור היה אז חייל צעיר מחיל האוויר בן עשרים ואחת. כעבור שלוש שנות זוגיות משותפת, היה עלי לבחור האם להתגייס לצבא לשירות חובה או להתחתן ולהקים משפחה.

בחרתי להינשא לויקטור ובשנת 1974, זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים, נולדה בתנו שלומית (מרחב אורון). גם שלומית אהבה מאוד לבלות בחוף הים.

משפחתנו הצעירה התגוררה במגדל העמק, אולם את שעות הפנאי בילינו בקריית-ים. יום לפני ששלומית נולדה צעדתי בחוף הים ביחד עם סבא שלי. לאחר שלוש שנים הצטרפה למשפחתנו ליאת (זך אורון) בתנו הצעירה.

בשנת 1977, עברנו להתגורר בעיר אילת, זאת בעקבות המעבר של ויקטור בעלי ששירת בצבא הקבע בבסיס "עובדה". חוף הים המרהיב של אילת הפך למקום הבילוי המועדף על משפחתנו. גרנו באילת אחת עשרה שנים שהיו חוויה מרתקת ומעניינת.

במהלך כל חיי עסקתי בחינוך ובהוראה. עם הגעתו של ויקטור לפרישה מצה"ל החלטנו לשוב ולהתגורר בצפון, כך הייתה לי האפשרות להתחיל בלימודי חינוך והוראה באופן רשמי. הלימודים אפשרו לי לעבוד בתחום אותו אני מאוד אוהבת: הייתי מורה ומחנכת, מדריכת מורים, מנהלת בית ספר ומדריכה פדגוגית ומרצה במכללה לחינוך אורנים.

משפחתנו הקטנה גדלה והתרחבה לשמחתנו הרבה. ליאת, בתנו הצעירה, נישאה בשנת 2002 לבחיר ליבה יובל, הם בחרו להתגורר בקיבוץ יגור ונולדו להם ארבעה ילדים. כעבור שנה, שלומית ביתנו הבכורה נישאה לבועז, הם מתגוררים בחנתון ונולדו להם שלושה ילדים. אלעד הבכור (השותף לכתיבת סיפור זה), ועינב ותמר התאומות.

הזוית האישית

הנכד אלעד: מאוד נהניתי ולמדתי כל כך הרבה דברים מסבתי על עברה. אני בטוח שגם היא מאוד נהנתה ולמדה ממני דברים.