מאגר סיפורי מורשת

הילדות שלי בסוריה

נולדתי בשנת 1949, בסוריה וגדלתי בחלב, להוריי שלמה וזכיה. יש לי 8 אחים. היינו שבע בנות ושני בנים, לאחים ולאחיות שלי קראו שרה, מיכאל, פולה, אורה, אסתר, רחל, שושי, יעקב ואבלין.

לאבא שלי היתה חנות בדים בסוריה, ואמא שלי הייתה תופרת. אבא היה מביא לה בדים מהחנות, היא היתה תופרת בעיקר לשימוש המשפחה. אבא היה המפרנס בבית ואמא היתה עקרת בית ודאגה לכל צרכנו.

אני למדתי בבית ספר יסודי נוצרי "רום אורדודוקס".  למדנו בבית הספר ערבית וצרפתית. ביום שבת לא היינו הולכים לבית ספר, בשבת היינו הולכם לטייל בגנים שהיו בחלב.

בחגים אבא שלי היה הולך לבית הכנסת, אחי הגדול היה מצטרף אליו. כשהוא חזר מבית הכנסת השולחן היה ערוך ועשינו קידוש ואכלנו ארוחת חג.

העלייה לארץ

סוריה לא נתנה אישור ליהודים לעלות לישראל. נאלצנו לברוח מסוריה לישראל בדרך של "העפלה".

בשנת  1962 כשהייתי בת 12 עלינו לארץ. ברחנו מסוריה לטורקיה ברגל בלי כסף, בלי תכנון וגם לא לקחנו כלום, היינו בטורקיה שבוע ימים. הסוכנות היהודים בטורקיה הכינו לנו דרכונים, ומטורקיה עלינו לארץ במטוס. הסוכנות קיבלה אותנו בלוד ולקחו אותנו ליד המעביר [צפון תל-אביב] שם קיבלנו בית מהסוכנות. הבית היה בבנין מגורים- 2.5 חדרים.

הילדות שלי בישראל

כשעליתי לארץ לא הלכתי לבית ספר אלא נשארתי בבית ובערב הלכתי ללמוד עברית באולפן.

פגשתי את החברה הראשונה שלי רינה, ביום שישי אחר הצהריים. כל ילדי השכונה היו נפגשים ברחוב והיינו הולכים לתנועת נוער. חודש אחרי העלייה שלי התחלתי לעבוד בבית חרושת להכנת בגדים. בבית החרושת עבדתי 11 שנים, מגיל 12 עד גיל 23. עד שהתחתנתי.

האהבה שלי

בגיל 21 הכרתי את מרדכי בחתונה של קרובי משפחה. אחרי שנתיים של חברות הוא הציע לי נשואים, התארסנו ורכשנו בית בבת-ים.

התחלנו להתכונן לחתונה-  קבענו תאריך 8.8.1971 התחתנו באולמי "הנשיאים" בתל-אביב. החתונה הייתה מאוד יפה וגדולה. היו 450 איש והרבה שמחה.

הילדים שלנו

בבת-ים גרנו 35 שנה. נולדו לי 3 ילדים:

גלית נולדה בשנת 1972. היא למדה בבית ספר יסודי "גורדון" והיתה תלמידה מצטיינת. בילדותה היתה בחוגי העשרה למחוננים. גלית הייתה מתנדבת לכל מיני פרויקטים בקהילה. בסיום לימודי ביה"ס היסודי גלית נידבה אותי לתפור את בגדי הריקוד לכל הבנות. במשך שבוע תפרתי 20 חצאיות וחולצות לכל הרקדניות. עשיתי זאת בשמחה רבה והרגשתי סיפוק גדול ששימחתי את בתי וחברותיה. בתיכון היא למדה בבית הספר "חשמונאים" במגמה ריאלית. גם בתיכון הצטיינה.

היא התגייסה לצבא בשנת 1990 והתנדבה לשיריון כמדריכה. היא יצאה לקצונה והיתה מ"מ של טירונים בנים. היא שירתה בצבא 3 שנים. אחרי השירות למדה באוניברסיטה העברית בהר הצופים ראיית חשבון.

היא הכירה את אייל ריף באוניברסיטה. הם למדו יחד. הם נישאו בשנת 1998 וכעבור 3 שנים ילדה את גיא בנה הבכור.

כשגיא היה בן שנה וחצי, גלית ואייל התגרשו. שנה לאחר מכן הכירה את שמואל. הם הכירו דרך אתר היכרויות באינטרנט.

שמואל היה סא"ל בצה"ל בחיל שיריון. הוא לקח חלק בתכנון טנק "מרכבה". הוא היה גרוש + 2 בנות: רותם ונועה.

הם נישאו בשנת 2005. בשנת 2007 נולדה מאור. ובשנת 2008 נולדה יהלי.

הם גרו בתחילת הנישואים במודיעין, כעבור שנתיים עברו לגדרה וגרו בגדרה חמש שנים ואז יצאו לשליחות באוסטרליה מטעם העבודה של גלית. היא היתה רואת החשבון של "אלביט". שמואל באותה תקופה פרש מהצבא וכעצמאי נתן שירותי ניהול פרויקטים לחברות בארץ ובחו"ל. שנתיים לתעשייה צבאית ושלוש שנים ל"קאטרפילר". במהלך חמש השנים באוסטרליה ייצג חברות בתחומי הביטחון והתעשייה: "אשטרום", "ביג'י בונד" ו"טליה".

זהבית נולדה בשנת 1975. היא למדה בבית ספר יסודי "גורדון". גם היא כמו אחותה, היתה תלמידה מצטיינת. היא למדה במגמה ביולוגית בתיכון "חשמונאים". בצבא שירתה כחובשת קרבית. לאחר שירותה הצבאי למדה הוראה בסמינר הקיבוצים. היא לימדה בתיכון "שזר" בבת ים ולאחר מכן לימדה במודיעין.

את התואר השני עשתה באוניברסיטת ת"א. היא נישאה לדורון מלין. יש להם 3 ילדים : אורי, גיל ונוגה.

שלומי נולד בשנת 1982. הוא למד בבית ספר יסודי "גורדון" ולאחר מכן למד בתיכון החשמונאים. הוא המשיך לעתודה ולמד בטכניון לימודי הנדסה ופיסיקה. הוא התגייס לצבא למודיעין ועדיין משרת בקבע. הוא נשוי למאיה ויש להם 3 ילדים: אביגיל, ליאור ועידן.

אני מאוד גאה בילדיי ובחינוך שנתתי להם. שמחתי לראות את הבחירות שעשו בחייהם ולראותם מצליחים בדרכם המקצועית ובחייהם האישיים.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.