מאגר סיפורי מורשת

שמי אידה חייט. נולדתי בשנת 1930 בתוניס. אני דוברת שלוש שפות: ערבית, צרפתית ועברית.

היו לנו שכנים ערבים, חיינו איתם בשכנות טובה. למדתי רק עד כיתה ח' ואז הלכתי לעבוד בניקיון, את הכסף שהרווחתי החבאתי בפינה בבית ואף אחד לא ידע על כך. הכרתי את בעלי בשכונה. הוא היה מבוגר ממני בארבע שנים. התאהבנו מאוד אחד בשני, הוריי סירבו שנתחתן מכיוון שבעלי היה עני, לכן נפגשנו בסתר בשכונה בלי שיראו אותנו. לא הקשבנו להוריי והתחתנו בכל זאת. לא היה לנו בית ולא רהיטים, לכן גרנו אצל הורי-בעלי. בעלי עבד כחייט שכיר ותפר בגדים. בגיל 18 נולד בני הבכור, בגיל 20 הייתי אימא לשלושה ילדים.

בשנת 1956 עלינו לארץ בגנבה באנייה בגלל אנטישמיות שהייתה. פחדנו שהערבים יעצרו אותנו כי הם לא רצו שנעזוב את תוניס. הסוכנות היהודית שעזרה לנו לעלות, תיאמה איתנו יום ושעה. בלילה הגענו לאנייה שלקחה אותנו לחיפה. משם עברנו לצפת, היה שם קר מאוד, לא הייתי מסוגלת לסבול את הקור ועברנו לגור בעפולה. בישראל נולדו לי עוד חמישה ילדים. יש לי ארבעה בנים, ארבע בנות ומעל לשלושים נכדים. למרות שלא הייתה לי משפחה בעפולה, הייתי מאושרת עם בעלי: חיינו באהבה והיינו ביחד כל הזמן. לא היה לנו הרבה כסף ולכן הייתי אוספת עצמות של בשר מהאטליז ומבשלת איתם מרק וקוסקוס. התגברנו על כל הקשיים והיינו מאושרים. אחרי עשרים שנה עלו ההורים שלי לישראל וגרו איתנו בבית.

הוריי אהבו את בעלי בסוף חייהם.

הזוית האישית

התלמידים אלדר ועידן: נהנינו מהמפגשים עם אידה, למדנו להכיר תרבות וארץ חדשה, למדנו גם שאהבה יכולה לנצח כל קושי.