מאגר סיפורי מורשת

אני אליס בת סימי ושלמה לבית ממשפחת עמר ילידת מרוקו נולדתי בעיר מרקש,  אבי שלמה היה איש מוסיקה – כנר וניגן בכינור אצל המלך, ואימי היתה עקרת בית.

אימי התייתמה בגיל שלוש מהוריה, שנפטרו מצער בגלל מחלת אחיה שנפטר בגיל 11 עקב מחלה ומאז הם לא התאוששו ונפטרו מצער. אימי גדלה אצל סבתא שהיתה אישה מאוד קשה ואימי חיה שם בפחד, שגדלנו היא היתה מרבה לספר לנו סיפורים על ילדותה הקשה ועל כל הצער שהיה לה מגיל צעיר.

חלום חייהם של הוריי תמיד היה לעלות לארץ ישראל ובשנת 1954 הם הגשימו את חלומם ועלו לארץ, הם הגיעו לארץ באוניה אבי ואימי ועוד שמונה ילדים אני הייתי הקטנה בת שנה. אחי הבכור שהיה כבר נשוי נשאר במרוקו ורק לאחר שלוש שנים ברח מאשתו ועלה לארץ ואשתו עלתה לארץ רק לאחר שלוש שנים אחרי שאחי הגיע לארץ.

איך שאבי הגיע לארץ הוא נשק לאדמה מרוב התרגשות.

הוריי התיישבו בהתחלה בבית שאן ושם גרנו כשנתיים באוהל, משם שם עברנו לשיכון בבית שאן.

אבי ואחי היו עובדים בקטיף כותנה, מזה התפרנסנו, ואימי היתה עקרת בית. כעבור חמש שנים עברנו ליפו כי אמי רצתה לעבור לגור ליד אחותה היחידה. אני למדתי בבית ספר יסודי רש"י ביפו, ותיכון בית צעירות מזרחי בתל אביב. לאחר מכן עשיתי שירות לאומי, ואחרי כן למדתי תפירה ועבדתי בתפירה וכך פירנסתי את משפחתי כי באותה תקופה אבי חלה ולאחר מכן נפטר.

בגיל 19.5 התחתנתי עם יצחק יליד הארץ אך הוריו ילידי טורקיה, נולדו לי שלושה ילדים: יוסף – על שם חמי ז"ל, סימי – על שם אימי שתבדל לחיים ארוכים ושלמה- על שם אבי ז"ל.

מגיל צעיר היה לי חוש לאומנות. כבר בתור ילדה הייתי מלבישה ומסרקת בובות, בבית הספר הייתי בחוגי ציור וסרטוט ומשם זה התפתח לציור, כיום אני מאפרת מקצועית, ומלמדת איפור, ואני יוצרת כלים מקרמיקה, קערות למיניהם חמסות, נטלות ועוד, ואני גם מציירת ונמצאת בחוג לציור.

כעבור מספר שנים ביפו, אחי ניסים החליט לעבור לבית שאן ובשנת 1974 התרחש פיגוע חבלני בבית שאן, שאחי היה מעורב בו. כתוצאה מהפיגוע החבלני אחי החליט לעבור לאשדוד ולאחר מכן, לאשקלון בגלל שהערבים רצו להתנקם בו.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.