מאגר סיפורי מורשת

"שמי קרול לייבוביץ', נולדתי בעיר בוטושאן, ברומניה, בתאריך 5/11/1919 ברומניה ואני בן 97 . עליתי לארץ בשנת  1947 יצאנו מרומניה לקפריסין  רק בשנת 1949 הגענו לישראל לקיבוץ גן שמואל.

 

בילדותי גרתי ברומניה בכפר ליד עיר גדולה, בו לא היו יהודים. הוריי התעסקו במכירת תבואה (חיטה). בבית ספרי, בו למדתי רק 6 שנים הייתה שנאה כלפי היהודים והמון גזענות, היו מציגים את היהודים כאנשים רעים ולכן התייחסו אלינו בזלזול. בעקבות כך, הוריי הזמינו מורה פרטי הביתה עבורי  ועבור אחותי הגדולה. הייתה לי ילדות קשה כי לא היו לי חברים מתאימים.

 

הנושא בו בחרתי להתמקד הוא נושא השואה. אני ניצול שואה, משפחתי לא. הייתי פעיל בתנועה ציונית, כשהייתי בן 18 הכרתי בחורה ולאחר שלוש שנים התחתנו. כעבור מספר חודשים שלחו אותנו למחנה סגור כי היינו נגד המשטר. שלחו אותנו למחנה עבודה, והחלטנו להביא בן ששמו שאול, על שמו של סבי. כשהילד היה בן 8 חודשים אנשי ביטחון אספו את משפחתי מכיוון שהיה להם מידע על כך שאני, אשתי ובני מסוכנים ולכן ציוו עלינו לעבוד בעבודות קשות מאוד, כמו בניית תשתית לפסי רכבת. פתאום באו לקחת אותם "הביתה", האמנו כי נחזור לביתנו, אבל הם העבירו אותנו מעבר לגבול שטח הרוסי, לא ידענו על כך.

 

כשהגעתי לגבול אמרו לי שאין לי מה להמשיך כי הגרמנים כבר הרגו את בני ואשתי. ראינו בשואה דברים מאוד קשים מנשוא כמו: אנשים שקיבלו שיתוק ברגליים ועוד דברים מזוויעים.

 

לאחר חמש שנים התחתנתי פעם נוספת עם אישה עקרה שלא יכלה ללדת. אשתי העמידה לי תנאי- שלא אזכיר את מה שקרה בעבר. היינו נשואים 55 שנה ובשנת 1998 אשתי נפטרה. מאז אני אלמן. כיום אני אדם עסוק, מגיע לפעילויות מגוונות במתחם דיור מוגן, "דור כרמל", בעקבות גברת שהכרתי והיא הייתה הבת זוג שלי 13 שנים וכן, למרכז היום, "בית אברהם", בשכונת נו"ש, חיפה." 

 

תשע"ו, 2016