מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה בקיבוץ גלעד. הקיבוץ נוסד ב-1946 על ידי עולים שהגיעו מגרמניה. בתחילה הם בנו את הקיבוץ על גבעה וקראו לו "אבן יצחק". לאחר מכן הם החליטו לעבור לגבעה הסמוכה ומאז הוא נקרא גלעד. הקיבוץ ממוקם בכביש שממשיך לקיבוצים עין השופט, דליה, ובסוף הכביש מגיעים לקיבוץ גלעד.

בגיל 4 היא עברה עם ההורים לנהריה אבל כל חופש גדול שבקיץ היא נסעה באוטובוס לחופש בקיבוץ. בנהריה הביאו אותה לאוטובוס אגד, ביקשו מהנהג להוריד אותה בצ'קפוסט שליד חיפה ושם חיכה לה עוד אוטובוס אגד עם נהג מהמשק כדי להביא אותה לקיבוץ. בקיבוץ היא בילתה את החופש יחד עם כל כיתתה. בכל יום שישי הייתה מונחת על הכרית של המיטה שורה של שוקולד על ידי המטפלת.

הדרך חזרה לנהריה הייתה באותה צורה רק הפוך. מהקיבוץ לצ'קפוסט ומשם לנהריה. סבתא שלי המשיכה לנסוע לקיבוץ מדי שנה עד גיל 16. בעוד שילדותה של סבתא מתועדת בתמונות, את מקום ילדותו של אביה הנציחו בדרך אחרת.

סבא רבא יהודה

היה לי סבא רבא שנולד בברלין שבגרמניה, שמו היה יהודה. לפני 8 שנים כשהוא היה בן 89, הוא הוזמן על ידי עיריית ברלין לטקס השמת אבנים מוזהבות על המדרכה ברחוב ליד הבית שהוא גר בו. שם גם גרו עוד 5 מבני משפחתו שהם דודתו ובני הדודים שלו. לטקס הוא הזמין את הבת והבן שלו ובני זוגם.

לטקס השמת אבנים מוזהבות על המדרכה

כשהגיעו למקום הוא הופתע למצוא שם את ההסטוריון של עיריית ברלין, את מנהלת בית הספר, חלק מהמורים ותלמידים שניגנו לכבוד המעמד. האבנים שנקבעו למדרכה-כל אבן ציינה שם של אחד מקרובי המשפחה, את זמן לידתו ואיפה הוא נספה בשואה.

את כל הטקס הזה צילמה הטלוויזיה הגרמנית וזה הוקרן במסגרת החדשות של הערב. ובסך הכל סבא רבא שלי מאוד התרגש מהמעמד.

הזוית האישית

יובל: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא, נהנינו וצחקנו וגם למדתי דברים שלא ידעתי עליה ועל אביה. אני רוצה לאחל לסבתא שתמשיך ליהנות ולצבור חוויות וסיפורים מעניינים בחיים.