דרכי התקשרות בארץ ישראל לפני ואחרי תקומת המדינה
מושב רשפון עלה על הקרקע בשנת 1936. נולדתי במושב בשנת 1949, חמש שנים אחרי אחי מיכאל.
בתקופה של לפני קום המדינה היה המנדט הבריטי בשלטון. יהודים שניסו להגיע לארץ אחרי מלחמת העולם השנייה בדרכים לא לגאליות, דרך הים, נתפסו לעיתים קרובות על ידי הבריטים. סביב רשפון כולל הרצליה פיתוח ממערב של היום, (סידני עלי) התגוררו ערבים בדואים.
ברשפון ובשפיים הסמוכה היו משדרים בלילות במורס לעבר אוניות מתקרבות אל החוף, נציגים היו מחכים בחוף ומעבירים את המעפילים התשושים והרטובים אל בתי המתיישבים שפתחו את בתיהם ומיטותיהם. המתיישבים החביאו את הבגדים הרטובים בדרך כלל באדמה סמוך לבית ומוקדם בבוקר העולים היו נשלחים למקומות ישוב שתוכננו מראש. לא פעם קרה שהבריטים היו מגיעים למחרת ועורכים חיפושים. אם נמצאה עדות שעברו עולים בלילה בעל הבית היה נשלח לכלא בלטרון.
סיפורו של אבי, יעקב היין ז"ל, שהגיע לרשפון בדצמבר 1937
כשעמד להיוולד מיכאל אחי עדיין לא היה ברשפון טלפון וכדי להשיג מונית היה דרוש מבצע מורכב ושיתוף פעולה של כמה גורמים: אבי דיבר עם עובד "אגד" בהרצליה שעבד בלילות בניקיון אוטובוסים והכין אותו לבאות. במחסן בחצר עמד החמור "כושי" מוכן עם אוכף וכשהגיע הזמן והרופא הודיע שצריך להזמין "טקסי" התחיל המבצע. החמור הוצא מהאורווה אבי רכב עליו לכפר שמריהו, בדרך רדפו אחריו כלבי הבדואים ובמהירות הצליח להגיע לתחנת הגפירים ששם היה טלפון. הוא התקשר לעובד הניקיון של "אגד" בהרצליה שרץ לתחנת המוניות הקרובה ושלח מונית לרשפון. בינתיים חזר אבי ברכיבה לכפר וחיכה בכניסה כדי לכוון את הנהג. הארגון היה למופת וכך הגיעו אבי ואימי היולדת לבי"ח בלינסון בפתח-תקווה ברגע האחרון.
כשאני נולדתי, הייתה הזמנת כלי תחבורה קשורה בקושי רב. זה היה במאי 1949. ברשפון הייתה אז תחנת משטרה זמנית בעקבות רצח אחד המתיישבים בכפר ע"י ערבי. את האמבולנס מפתח תקוה הזמין שוטר בלילה דרך האלחוט מתחנת המשטרה שביישוב. אחרי שאבי ליווה את אמי היולדת לבלינסון, הוא חזר בלילה ברגל מפתח-תקווה להרצליה, שומרי לילה עצרו אותו בדרך במספר מקומות כי בתקופה הזאת הייתה סכנה בדרכים בגלל מסתננים שנכנסו לישובים.
כמובן שכיום המצב שונה והשתפר להפליא, התקשורת זמינה לכל אחד, דרכה ניתן בין היתר להזמין אמבולנס ליולדת מבעוד מועד. למרות היעדר הטכנולוגיה המודרנית הייתה ילדותנו מאושרת ומלאת חוויות חברתיות.
הזוית האישית
נעמי: חוויה של זיכרונות ילדות והנחלתם לדור הבא.
אייל: למדתי על החיים ללא אלקטרוניקה זמינה בשנות ה-40-50 של המאה ה-20, ועל הילדות של סבא ואחותו נעמי בביתם במושב רשפון.
מילון
עלייה בילתי לגאליתעלייה שאינה חוקית