מאגר סיפורי מורשת

תיעוד סיפורו של סבי ששון עג'מי 

סבא ששון עג'מי נולד בסוריה בעיר דמשק להוריו סבא רבא שלי יהודה וסבתא רבתא שמחה. במשפחת עג'מי היו שלושה בנים ושלוש בנות. סבא רבא יהודה נפטר בדמשק שבסוריה. כל ילדיו הבנים והבנות הצליחו לעבור את הגבול ולהגיע לישראל. האח הבכור של סבא ששון, שלם מזרחי, היה בין מקימי קיבוץ בית השיטה.

משפחת מזרחי המורחבת

הניסיונות להגיע לארץ ישראל

מכל בני המשפחה האחרונים שנשארו בדמשק היו סבא יהודה ואמו שמחה. סבא נשאר עם אמו ודאג לה. שלוש פעמים הם עשו ניסיונות לעבור את הגבול ולהגיע לישראל: בניסיון הראשון צעדו בדרך מדמשק לישראל והיגיעו עד קונטרה, בגלל אי הבנות איש לא חיכה להם שם והם נאלצו לשוב על עקבותיהם וחזרו לסוריה. בניסיון השני סבא ואמו החליטו להיעזר בערבי סורי שמכיר את הדרך ונתנו לו כסף כדי שיוביל אותם בדרך המהירה והבטוחה לישראל וגם הפעם הניסיון לא צלח. הנוכל גנב את כספם ונטש אותם בשטח, שוב נאלצו לשוב לדמשק. בפעם השלישית למודי ניסיון מכישלונות קודמים, יצאו שוב לדרך, שוב נעזרו בערבי ששילמו לו כסף. היה צורך במעבר הגבול להמתין שהמשמר הבריטי יסיים סיור ואז להתגנב ולעבור את הגבול מבלי להיתפס. הפעם הם הצליחו! סבא ששון ואמו שמחה חצו את הגבול בשלום!

התחנה הראשונה שלהם בישראל הייתה בקיבוץ איילת השחר. האח הבכור שלם מזרחי שכבר היה בארץ, היגיע ואסף אותם מאיילת השחר לקיבוץ בית השיטה, הקיבוץ שלו, הקיבוץ שהוא היה בין מייסדיו.

בתקופה זו בה הצליחו יהודי דמשק לחצות את הגבול ולעבור מסוריה לישראל, הם הגיעו בדרך כלל לקיבוצים וליישובים בצפון הארץ. משם הם הועברו ליישובים שונים בארץ. סבתא רבתא שלי, שמחה אמו של סבא ששון לא ידעה טוב עברית, היא מאוד רצתה להגיע לשכונת התקווה בתל אביב, כי היא ידעה שלשם הגיעו רבים מעולי סוריה. היה חשוב לה להיות עם בני קהילתה ששימרו את מנהגי הקהילה. סבי ששון, שהיה בן מסור לאמו, ליווה אותה ועבר עמה לשכונת התקווה בתל אביב.

אבי, יאיר ואמי  מרסדס עם סבי ששון

אני מקבל ברכה מסבא ששון

דור העתיד – הנכדים של סבא ששון וסבתא פרידה

אבי יאיר מקליט ומסריט את סיפור העלייה של סבי ששון לישראל

בחג החנוכה בשנת 2016, במוצאי שבת כשחגגנו ביחד כל בני המשפחה, זו הייתה הזדמנות טובה של כולנו לשמוע את סבא מספר את סיפור עלייתו מסוריה לישראל, אבי יאיר צילם ואנו בני המשפחה זכינו לשמוע את הסיפור המלא המצורף פה.

תקציר, תמלול סיפורו של סבא ששון:

בדמשק השכרנו את השרות של ערבי, שנחשב למבריח טוב ומקצועי. שילמנו לו 50 לירות שטרלינג, זה היה הרבה כסף אז… הנחו אותנו מראש שנדבר רק בערבית. המבריח הערבי העביר אותנו את הגבול לישראל… הגעתי יחד עם אמא שלי, שם חיכו לנו יהושע ובתיה, הביאו לנו בגדים: מכנסיים קצרים וחולצה תכלת כדי שיחשבו שאנו קיבוצניקים. אני זוכר זה היה בתאריך 15 יוני 1946… הגענו ביום שישי לבית השיטה, אני יהושע ובתיה – כולנו התאחדנו בארץ ישראל….

בבית השיטה היה קושי, כי לא הייתה לנו תעודת זהות, חששנו כי הבריטים עשו חיפושים והיה צריך לשכנע אותם שאני קיבוצניק. אני הייתי קיבוצניק, כאילו עובד ברפת… אחי, שהיה פעיל ציוני, הוכנס ע"י הבריטים למשך שלושה חודשים, אני זוכר הייתי אז בן 19, עבדתי בכל מיני עבודות בקיבוץ, כמו במטבח ועוד…. כשאחי השתחרר הוא עזר לנו לעשות את הסידורים לעבור לתל אביב…. כל הדמשקאים אוהבים להיות ביחד, לכן רצינו להגיע לתל אביב…  הלכנו לסוכנות קבלנו מיטות ומזרנים והגענו לשכונת התקווה…. מצאתי עבודה, רציתי לעבוד במקצוע מסודר עבדתי בפחחות, עבדתי שם שש שנים, עד שהסתדרנו….

הזוית האישית

נוי מזרחי: סיפורו של סבי ששון, הוא סיפורה של קהילת יהודי דמשק שעשתה את כל המאמצים תוך סיכון רב להגשים את החלום ולהגיע לארץ ישראל

אני מקבל באהבה את הברכות של סבא ששון.

אני וסבא ששון