מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דרך חיי

שון וסבא
סבא בצעירותו
יעקב לושקוב מספר על ילדותו ברוסיה ועל היכרותו עם אשתו

שמי יעקב לושקוב, נולדתי ברוסיה בעיר חברפסק בשלישי במרץ 1955. גרתי עם ההורים ועם האחים שלי. אבא שלי עבד כסנדלר ואמי עבדה בבית חולים צבאי ושם הייתה עוזרת לכל החיילים הפצועים שהיו בבית החולים. נקראתי על שם סבא שלי שקראו לו יעקב. סבא שלי נלחם נגד הנאצים ומת בזמן המלחמה. בהמשך חיי הייתי בגן ולמדתי ביסודי בתיכון וגם בטכניון.

כשהייתי קטן מאוד אהבתי לשחק כדורגל עם חבריי וגם אהבנו לשחק משחק שקראנו לו "מלחמה", כלומר כל אחד היה יוצר לעצמו נשק מעץ והיינו משחקים סוג של מלחמה. גם שיחקנו במחבואים, תופסת ועוד. במסגרת לימודי השקעתי מאמצים רבים כי מאוד אהבתי ללמוד. בזמן לימודיי אני זוכר רגע משמעותי מאוד שקרה בשנת 1961, והוא שהאדם הראשון טס לירח, קראו לו יורי גגרין. עוד רגע שאני זוכר מחיי הוא האולימפיאדה הראשונה שהתקיימה בברית המועצות בשנת 1980. זה היה כבוד גדול לברית המועצות ורגע משמעותי בחיי.

לאחר סיום לימודי הלכתי לטכניון כי החלום שלי היה להיות טכנאי ושם למדתי את המקצוע. לאחר סיום לימודיי בטכניון התגייסתי לצבא כי זו הייתה החובה של כל גבר ברוסיה. בצבא מקצועי תפקידי היה מחסנאי, ומה שהייתי חייב לעשות הוא לקבל סחורה צבאית כגון תרופות, בגדים, אוכל ועוד. ממש אהבתי את שנותץ השירות שלי בצבא. באחד מימי שירותי הצבאי הייתה תחרות של הרמת משקולות בחלק הצפוני של ברית המועצות. באו אל התחרות כל מי שהיו מעוניינים להשתתף ולנסות לזכות בתואר 'מצטיין' בהרמת משקולות. אני הייתי אחד מהמתחרים וכדי לזכות בתואר המצטיין כל משתתף צריך היה להרים הכי הרבה פעמים בכל יד את כל המשקולות וזה היה מאוד קשה, כי המשקולת הייתה במשקל של 16 קילוגרם. מי שרצה לזכות היה חייב להתאמן קשה ולהשקיע מאמצים ואימונים קשים, והרבה כוח רצון. הגעתי למקום הראשון וזה רגע מאוד משמעותי בחיי.

לאחר מכן סיימתי את שנות השרות שלי בצבא בגיל 20 והלכתי לעבוד בחברת מוניות, ממש אהבתי את המקצוע הזה. לאחר מכן החיים שלי היו שגרתיים כמו אצל כולם: עבודה, חברים, משפחה ועוד. כבר בילדות כל בנאדם חושב על החיים שלו, וגם אני חשבתי על החיים שלי ועל מה שאעשה כשאהיה גדול ותהיה לי משפחה וילדים.

סיפור אהבה של סבא וסבתא

אני ואשתי הכרנו כשיום אחד אבא שלי, אלכסנדר, נסע לעיר ששמה בירביג'ן בה גר חבר שלו אשר עבד במספרה. אבי נסע להסתפר אצלו ובמספרה עבדה אישה צעירה ויפה שמאוד מצאה חן בעיני אבא שלי. לכן הוא הביא אותה אלינו הביתה בכדי להכיר בינינו וכבר בפעם הראשונה שראיתי אותה התאהבתי בה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. התאהבתי באישה היפה והצעירה שקראו לה זינאידה. פגישתנו השנייה הייתה במהלך חתונה של חבר ושם החלטתי שזו תהיה אשתי. ואז באמת הצעתי לה נישואין. התחתנו בעיר חברפסק , ובאו כל האורחים משני הצדדים. מאוד אהבתי את המשפחה של אשתי, ההורים שלה התנהגו אלי כמו אל בנם, כך שאפילו כשהייתי קורא לאמה או לאביה הייתי אומר "אימא" או "אבא" וממש הרגשתי שיש לי עוד זוג הורים. הבטחתי להם שאשמור על בתם כיוון שגרנו בחברפסק והוריה התגוררו בעיר אחרת. גרנו עם הורי ואחיי בבית פרטי והייתה לנו כלבה וקוף. לכלבה קראו ג'ינה ולקופה קראו ג'וזה. לאחר כמה זמן נוצרה בעיה: הקוף קינא כי התייחסתי יותר לאשתי מאשר אליו. האהבה ביני לבין אשתי הייתה מאוד גדולה והיא גברה עוד יותר כאשר אשתי בישרה לי שהיא בהריון ,זו הייתה בשורה מאוד משמחת כי תמיד רציתי ילד משלי. זאת היות ואני מאוד אוהב ילדים וכל פעם שהייתי הולך לחנות וראיתי הורים עם ילדיהם זה עורר בי רצון עז לילד משלי. חלום זה  סוף סוף התגשם. ההריון של אשתי היה תקין וכולם עזרו לה כדי שלא תתאמץ יותר מדי. אבא שלי אמר שלפי הצורה של הבטן תיוולד ילדה, כי אימא שלו (כלומר סבתא שלי) לימדה איך לדעת אם תיוולד ילדה או ילד לפי הצורה של הבטן .(בעבר לא היה אולטרסאונד ולא ידעו את מין הילוד עד הלידה).

בתאריך 22.08.1976 נולדה בתי הבכורה (אמא של שון). היא הייתה תינוקת חמודה עם עיניים כחולות במשקל של 2 קילוגרם ו 900 גרם, וכולנו התאהבו בה. אפילו הקופה ג'וזה לא עזב אותה וכשאשתי רצתה להרים אותה, הקופה קינאה.

תמונה 1
סבא יעקב והקופה שלו ג'וזה

כעבור שנה אמרו לנו שבאזור בו גרנו יהרסו את הבתים ויבנו בתים בני קומתיים וכל תושב יקבל בית בבניין. התמזל מזלנו וכולם גרו באותו בניין, כל אחד גר בקומה אחרת: אני ובני משפחתי בקומה 9, אחי התגורר בקומה 8, ובקומה 2 הוריי. כעבור 4 שנים אבא שלי נפטר וזה היה רגע ששבר את לבי, כי אבא שלי היה בשבילי הכל והיה חלק בלתי נפרד מחיי. אחרי ארבעה ימים נולד בני וקראנו לו על שם אבי – אלכסנדר. ילדי גדלו ותוך מספר שנים עלינו לארץ ישראל בשנת 2000.

סיפור עלייתנו לארץ ישראל 

אני ומשפחתי עלינו לארץ בתאריך 14.11.2000. העלייה לישראל הייתה רגע מאוד משמעותי עבורי והזדמנות להתחיל את חיי מחדש. העלייה לארץ ישראל הייתה חלומה של אמי אשר חלמה לדרוך עם רגליה בארץ הקודש, מפני שאמי הייתה יהודייה והיא רצתה להגיע לארץ .זה היה למעשה חלומו של כל יהודי/ יהודייה. העלייה לארץ הייתה מאוד קשה: היה קשה לעזוב את כל חבריי וחלק גדול ממשפחתי, מכרנו את דירתנו, והלילה האחרון ברוסייה היה קשה ומרגש. באותו בוקר שבו היינו חייבים להגיע לשדה התעופה כל מי שהכרתי בא להיפרד מאתנו. לאחר הפרידה מכולם עלינו למטוס וידענו שאנו מתחילים דף חדש. כשהמטוס המריא התחיל לרדת השלג הראשון. טיסתנו לארץ ישראל נמשכה 11 שעות. לאחר שנחתנו חיכו לנו אוטובוסים שהסיעו את כל המשפחות. האוטובוס שלנו נסע לנצרת עילית מכיוון שחלק ממשפחתה  של אשתי כבר גרו שם. באמצע הנסיעה לנצרת עילית הנהג הרוסי אמר לנו בהומור שבחצי שנה הראשונה יהיה לנו קשה ובחצי השנייה יהיה לנו עוד יותר קשה, ואחר כך נתרגל לחיים בארץ. הקשיים שלנו היו רבים כי לא ידענו את השפה. אח של אשתי עזר לנו להסתדר עם המוסדות השונים: בנק, קופת חולים, משרד הפנים ועוד. למדנו באולפן עברית וזה היה קושי גדול להבין את השפה. במקביל התחלתי לעבוד כי מישהו היה חייב לפרנס את המשפחה. עד היום אני מתקשה בשפה העברית.

כיום אני בן 64 ואשתי בת 63. בני גר איתנו בדירה פרטית. בתי התחתנה וילדה, הקימה משפחה משלה וילדה 3 נכדים מקסימים שאני מאוד אוהב .מדי שנה אני ואשתי טסים לרוסיה לבקר את המשפחה שלי ואת החברים שלי ואת כל מי שאני מכיר ואוהב. כל פעם שאנחנו מגיעים אני מגלה שהרבה דברים השתנו והתפתחו במקום בו גדלתי. המשפחה שלי מרוסיה באה גם לבקר אותנו בישראל ואנו תמיד אנחנו שומרים על קשר.

הזוית האישית

הנכד שון: שמחתי לשמוע מסבא את סיפורו ובמהלך תיעוד דרכו דיברנו צחקנו ובכינו יחד. מקווה שמהסיפור הזה אחרים גם ילמדו על כוח הרצון ואהבת המשפחה.

סבא יעקב: אני מאוד נהניתי מהמפגשים במסגרת התכנית הקשר הרב דורי. המפגש עם נכדי היה מאוד מעניין אני מאוד מודה לתכנית זו כי היא עזרה יותר לקרב ביני לבין נכדי.

מילון

חברובסק
חברובסק (רוסית: Хаба́ровск) היא עיר בפדרציה הרוסית במזרח הרחוק הרוסי, כ־30 ק"מ מהגבול עם סין. העיר משמשת כבירת מחוז חברובסק ובמשך 18 שנים (משנת 2000 עד 2018) שימשה כמרכזו האדמיניסטרטיבי של מחוז המזרח הרחוק הפדרלי. זהו אחד המרכזים התרבותיים, ההשכלתיים והפוליטיים הגדולים באזור המזרח הרחוק. על פי מפקד אוכלוסין מ־2016 אוכלוסיית העיר עומדת על 611,160 נפש. בעיר קיימת קהילה יהודית, שבראשה עומד משנת 2000 שליח הרבי מליובאוויטש הרב יעקב סנטקוב.

ציטוטים

”אדם צריך לבנות בית כדי שיהיה לדור הבא איפה לגור“

הקשר הרב דורי