מאגר סיפורי מורשת

שמי צביה, נולדתי בשנת 1939 בשכונת כרם התימנים בתל אביב למשפחה חמה ולבבית, משפחה בת 11 נפשות, שלושה בנים ושש בנות. הוריי היו דתיים והמסורת הייתה נר לרגלינו. מדי בוקר אבא היה קם באשמורת הבוקר, שם פעמיו, מעיר אותנו בעדינות ושואל את כל ילדיו מה הם רוצים שהוא יקנה בלכתם לבית הספר. לאורך כל שנות חיי עד יום מותם של הוריי הצדיקים, הישרים והענווים, גדלתי על ערכים ומצוות שחינכו אותי. אבא ז"ל היה שר תמיד מזמורים, תמיד היה שמח, חייכן, דיבר בצניעות ובענווה. לגדול אצל הורים כאלה זו זכות שזכיתי לה. עד היום הזה איני יכולה לשכוח את מסירותם ודאגתם לילדיהם שילמדו ויתחנכו לדרך של יושרה, אמינות ונתינה והם זכו לזה. אמחיש בכמה דוגמאות: בחג פורים אמי הייתה מבקשת מבנותיה להצטרף אליה לאפיית עוגיות ומגדנות, כדי לתת משלוח מנות לנשים ואבא היה אומר לנו: "הן תאמרנה לכן 'יש לי הכל תודה, אין צורך". מפאת צניעותן וענוותן הן אומרות כך וחזר אבי ואמר: "תניחו את משלוח המנות ואת המעות ותלכו".

אני משתדלת לתת ערכים לנכדיי "דרך ארץ קדמה לתורה", לתת מעות לעניים, אף שהוריי חיו בדוחק, הם השתדלו תמיד לרצות את האחר, לתת נדבה לאביון ובעיקר בחגים לתת משלוחי-מנות לאביונים. החינוך, האהבה, האמינות, הנתינה והעזרה לזולת וכן ההקשבה לכל אחד שהנחילו לי הורי ז"ל, עיצבו את אישיותי ועד היום הנני הולכת בדרכם והנני מאושרת ושמחה ודואגת להעביר לבני, כלתי ונכדיי היקרים את כל מה שספגתי בבית הורי, לאהוב את האדם כמו שהוא ולא לשפוט אף אחד אף פעם.

לקובץ התיעוד המלא:

הזוית האישית

צביה טרי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה ליהי. התכנית נערכה בבית הספר רמת החייל בתל אביב-יפו, התשע"ט.