מאגר סיפורי מורשת

סבתא נעמי מספרת לנכדתה הדס את ההיסטוריה המשפחתית שלה

סבתא נעמי מספרת:

המכתב של סבתא חדווה מליטא לאחותה שרהל'ה בארץ ישראל

"סבתא שלי, חדווה נולדה וחיה עם משפחתה בעיירה דורביאן. הם היו משפחה דתית ציונית ואביה היה צדיק העיר ושאפו לעלות לארץ ישראל. הראשונה שעלתה ארצה הייתה אחותה של סבתא שקראו לה שרהל'ה. במוצאי שבת שהיה בחודש אוגוסט שנת 1932, ישבה סבתי וכתבה מכתב לאחותה שרהל'ה שבישראל. במכתב זה היא מתארת את החיים שלהם בליטא ואת הגעגועים לאחותה שבארץ ישראל.

המכתב משקף את קשיי העבודה והפרנסה שהייתה באותה תקופה ליהודים הן בליטא והן בארץ ישראל. קשיי התקופה באים לידי ביטוי בתיאורים שמתארת סבתא חדווה במכתבה לשרהל'ה. במכתב היא מתארת את הקור העז, כאשר כל כך קר הם נימנעו מהסקת החשמל. סבתי מספרת במכתבה לשרהל'ה, אחותה, שהם קיבלו מכתב מאמריקה ובו שלחו להם 15 דולר!

לאורך כל המכתב מוסרת סבתי לשרהל'ה דרישת שלום גם לכל בני העיירה, שכבר עלו לארץ ישראל. הן לאלה הגרים בירושלים והן לאלה הגרים מחוץ לירושלים. מכתב זה הביע את רצונה וחלומה לעלות לארץ ישראל.

לאחר כתיבת המכתב, זכתה סבתא שלי,חדווה, לעלות לארץ ישראל והייתה ממקימי כפר הראה וגם זכתה להקים שבט מפואר של ילדים ונכדים ונינים. אני נימנת כאת מתוך ה-100 פלוס נינים שזכתה לראות ולהכיר בחייה.

 סבתא חדווה ממקימי כפר הרואה

סבתי חדווה עלתה לארץ ישראל ולמזלה הצליחו לצאת מליטא בזמן. אמא שלה ואחותה הקטנה נשארו בליטא ולא הצליחו לצאת, היה אז כבר מאוחר מדי, מלחמת העולם השנייה פרצה באירופה ושערי העליה ניסגרו. אמא שלה ואחותה הקטנה ניספו בשואה.

הזוית האישית

סבתא נעמי מספרת לנכדתה הדס על המכתב של סבתא חדווה  כתבה מליטא לאחותה שרהל'ה בארץ ישראל.