מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דע מאין באת ולאן אתה הולך (משנה)

סבתא ויהלי
עשרת המכות על מצרים "השם יצילנו"
חגים ומסורת במשפחתנו

שמי זקלין רבקה סרגוסטי, בת לויקטור יהושוע ז"ל ולאימא ליזט לבית משפחת מימון.

נולדתי בתוניסיה בתאריך 16/9/1950 בעיר סיליאנה השוכנת דרומית לעיר הבירה תוניס. הוריי נתנו לי את השם זקלין, שם צרפתי בעקבות ההשפעה של התרבות הצרפתית שהייתה במדינה. אני בת בכורה במשפחה בת שישה ילדים- אחיותיי: רחל כהן, דליה ארנפריד, זהבה עטיה, חגית אסרף ואחי דני מימון שנקרא על שם סבי. לאבי ולסבי דני מימון הייתה מתפרה קטנה בה תפרו בגדים. ביתנו היה בית דתי ציוני ומסורתי, החיבה והזיקה לארץ ישראל תמיד היו הנושא המרכזי בבית.

אבי ז"ל ואחיו אברהם מימון ז"ל היו חדורי אידאולוגיה ומוטיבציה הצטרפו לתנועה הציונית שהוקמה בטוניסיה. השמועות על הקמת המדינה המריצו את כל המשפחה לעזוב את החנות בה עבדו, לארוז כמה מזוודות ולעלות לארץ.

בהיותי בת 10 חודשים עלינו לארץ דרך מרסיי שבצרפת. בספינה רעועה יצאנו מתוניס למרסיי שם שהינו כחודש במחנה קונדרנס, משם עלינו על אנייה קטנה ורעועה שלקחה אותנו לנמל חיפה. משם בלילה, במשאית הגענו באוגוסט  1951 למושב "עזריקם" השוכן ליד באר טוביה. שם לא היו כבישים, היו רק אוהלים ומספר קטן של משפחות. בדיוק אז נבנו הבתים הראשונים.

בית הורי היה מראשוני הבתים במושב לכל בית הייתה חלקת אדמה לגידול ירקות. בהמשך היו לנו גם פרות, התפתחה החקלאות, משק החלב גדל ונכנסו ענפים נוספים כמו ענף הלול.

החיים היו פשוטים, לא היה לנו מקרר בבית לא טלפון לא גז לא מכונת כביסה. גם משחקים לא היו רוב היום שיחקנו בחוץ, שחקנו בקלאס וקפצנו על חבל, שחקנו בחמש אבנים, מחבואים ותופסת,

סבתא ואמא בישלו על פתיליה ופרימוס, יום כביסה היה יום קשה ועמוס, רואה אני לנגד עיני את הגיגית עם קרש הכביסה עליו שפשפה אמי את הבגדים המלוכלכים. בימי שישי עבר "איש הקרח" (כך כינינו אותו) במשאית ומכר בלוקים וחצאי בלוקים של קרח עטופים בשק. החיים לא היו קלים וההסתגלות לא הייתה פשוטה, אך הייתה אוירה טובה נינוחה של ביחד ועזרה הדדית.

את לימודיי התחלתי בגן הילדים במושב, אחר כך בית ספר יסודי-אזורי במושב אמונים הסמוך למושב עזריקם. בבית הספר ביקשו מאתנו לתת שמות עבריים ולאחר התלבטויות קשות בבית, אמי החליטה לתת לי שם מהתנ"ך ובחרה בשם רבקה. על השם המקורי לא רצינו לוותר לכן שמרתי את שני השמות בכל התעודות. את התיכון למדתי בתיכון אזורי במושב באר טוביה.

לצבא לא התגייסתי משום שביתנו היה בית דתי ולא הרשו לי להתגייס. בגיל 18 התחתנתי עם בן המושב אלי סרגוסטי, לאחר הולדת ילדיי השלמתי את הלימודים.

למדתי במכללת "אחווה" – מכללה למורים, כמורה מוסמכת בכירה, אחר כך התחלתי לעבוד בבית ספר "רעים" באשדוד כמחנכת לכיתות ה-ו וסגנית מנהלת בבית הספר. בו זמנית המשכתי ללמוד באוניברסיטת "בר אילן" תואר ראשון בחינוך.

כיום אני נשואה, אימא לשלושה ילדים- גבי, גלית ודקלה וסבתא לשמונה נכדים מקסימים.

תמונה 1

"האנשים היחידים שבאמת מכירים את הסיפור שלך, הם אלו שעוזרים לך לכתוב אותו"

"בית אֵינוֹ רַק גַּג וְקִירוֹת,

כִּי בַּיִּת אֵינוֹ רַק צֵירוּף שֶׁל דִּירוֹת

כִּי בַּיִּת אֵינוֹ סְתָם מִבְנֶה שֶׁל בֶּטּּוֹן,

כי בַּיִּת מַעֲנִיק הַרְגָּשַׁת בִּטָּחוֹן."

(יהושע צפריר)

בית הוא המשפחה, החיבוק, האהבה וההערכה. גדלתי בבית צנוע ודל  זוג הורים  ששה ילדים יחד עם סבי וסבתי מצד אבא שהתגוררו אתנו מאז שעלינו ארצה. אבי היה המפרנס היחידי במשפחה כך ששום דבר לא בא בקלות. בתקופת "הצנע".

נאלצנו לחיות על הקצבות של אוכל ומוצרים בסיסיים  שחולקו בצורת תלושי מזון. כסף לא היה הרבה  אך ההרגשה והאווירה הייתה מלאה חום ואהבה. ישנתי עם אחותי במיטה אחת ראש וזנב ולדעתי דבר זה חיזק את הקשר והאחדות בינינו. אמי אשת חיל דאגה שתמיד לא יחסר לנו דבר, הבגדים לא היו חדשים אבל תמיד נקיים ומגוהצים. כל בוקר, אמי התעוררה מוקדם כדי להכין לנו את הסנדוויצ'ים לבית הספר ולעבודה של אבי, סדרה וניקתה את הבית וכשחזרתי מבית הספר תמיד היה ריח נעים של תבשיל במטבח. במיוחד בימי שישי הריח של הקוסקוס והקציצות המיוחדות לשבת.

בגלל האופי הדתי והיחס העמוק אל המסורת והמנהגים שהיה בבית כל חג חגגנו במשפחה על פי כל המנהגים והמסורות ולא נגרע מהם דבר. לכל חג היו הסמלים הייחודים שלו וגם המאכלים המיוחדים לכל חג.

חג הפסח המשפחתי

ברצוני להתמקד ולהרחיב מעט על החג המשמעותי והזכור לי ביותר והוא חג הפסח. כשבועיים לפני החג התחילו ההכנות בבית. הדבר המרכזי ביותר שנעשה הוא הניקיון, הניקיון היה יסודי ביותר שמא חלילה יישאר פירור של חמץ באיזושהי פינה בבית. הניקיון החל בחדרים ומשם עבר למטבח. כולנו לקחנו חלק "במבצע". כל אחד עזר כפי יכולתו. היו לנו כלים מיוחדים כשרים לפסח אותם הוציאה אמי בערב חג.

בליל בדיקת החמץ הלכנו אחרי סבי בשקט לאורו של הנר לחפש את החמץ בפינות. אלה היו חתיכות לחם קטנות אותן עטפו בנייר אמי וסבתי מבעוד מועד והניחו אותן במקומות שונים בבית. החתיכות שנאספו נשמרו בתוך כלי עד למחרת בבוקר. והחגיגה הגדולה הייתה שריפת החמץ בבוקר אחרי שאכלנו את פרוסת הלחם האחרונה לפני החג.

את ליל הסדר חגגנו תמיד עם דודי ודודתי שהגיעו כל שנה מבאר שבע. זו הייתה חוויה מדהימה בלתי נשכחת עד היום, עריכת השולחן שבמרכזו הונחה קערת הסדר הגדולה שבה היו: זרוע, ביצה, חרוסת, מרור, חסה, כרפס מכוסה במפה לבנה וחגיגית. קריאת ההגדה, הפיוטים והשירים, כולם השתתפו בקריאת ההגדה. כמובן הארוחה הדשנה עם כל המאכלים המיוחדים לחג הפסח, כגון: מרק עם קניידלך שהילדים מאוד אוהבים, מנה מסורתית – תבשיל של מבחר ירקות עשבי תיבול, עלי תרד עם תרמילים טריים של אפונה, פול וראשי ארטישוק שנקרא "מ'סוקי". כיום אני ממשיכה את המסורת והמנהגים מבית אבא בכל הקשור לחג הפסח ומקפידה גם להכין את המאכלים המיוחדים את קערת הסדר ועורכת שולחן מקושט ומיוחד לחג.

תמונות של ליל הסדר

תמונה 2

תבשיל מסוקי

תמונה 3

מסר שלי ליהלי נכדתי

בתכנית הקשר הרב דורי ניסיתי לשתף אותך ברגעים משמעותיים בחיי ובחוויות יפות שנחרטו עמוק בזיכרונותיי. אני מקווה שנהנית מהתהליך שעברנו, שלמדת יותר על המסורת המשפחתית ובעזרת השם תעבירי אותה גם את לילדייך.

הזוית האישית

סבתא רבקה: נהניתי  מאוד לעבוד עם נכדתי יהלי, זו הייתה הזדמנות נהדרת לחשוף בפניה את הסיפור המשפחתי בדרך  אחרת ביחידות סבתא ויהלי, זמן איכות רק עם יהלי. המפגשים תרמו לחיזוק הקשר והקרבה בינינו לחיזוק  תחושת השייכות ועניין במורשת המשפחתית. הרגשתי סיפוק רב כשיהלי שאלה שאלות והתעניינה בסיפור.

יש לציין שהמפגשים התקיימו בבית הספר באווירה נעימה ומכבדת כמו כן מטרות התכנית הובהרו היטב, המטלות ולו"ז המפגשים. המנהלת תמר הייתה זמינה לכל שאלה בקשה שלנו 24/7. במהלך המפגשים שמענו סיפורים  על ההיסטוריה המעניינת והמרגשת של כל אחד מהמשתתפים. מה שגרם  להיכרות ולפתיחות בין המשתתפים.

ישר כוח לכל העוסקים במלאכה. תודה מיוחדת לתמר דוד מנהלת בית הספר "ארגמן" על הובלת התכנית על היחס החם והאנושי.

יהלי שכניק: המפגשים חיזקו את הקשר בינינו והראו לי את חייה כילדה וכמה שהם שונים משלי כיום. הם העשירו את הידע שלי על התקופה פעם, על הסבים והסבתות האחרים ואפילו על חלק מהילדים. התוכנית אפשרה לי להכיר לעומק את סבתי וגרמה לי להבין כמה היא חשובה לי. בנוסף, העבודה הייתה מהנה וחווייתית מאוד במפגשים עם בתי הספר המשתלה ודליית אל כרמל הכרתי תרבות נוספת, גיליתי על הדת הדרוזית דברים מעניינים, כגון: מאכלים, מנהגים ועוד.

תודה למנהלת תמר על התמיכה והעזרה במהלך הכתיבה שלנו!

מילון

מושב עזריקם
מושב בישראל, באזור דרום מישור החוף סמוך לאשדוד השייך למועצה אזורית באר טוביה וחבר לשעבר בתנועת המושבים מתחילתו וחבר נוכחי בתנועה החדשה. המושב נוסד בשנת 1950  עולים מתוניסיה אשר הקימו את המושב בעזרת תנועת גורדוניה בשנתו הראשונה לזוגות והמשפחות הצעירות לא היו תנאים בסיסיים, הם התגוררו באוהלים ללא חשמל, מים זורמים וכבישים. המושב הוקם על חורבותיו של יישוב ערבי בשם "בתניה", ונקרא בראשית ימיו בתניה ב'. מאמצע שנות ה-90 ועד היום, הוספו 3 הרחבות חדשות למושב בסגנון בנה ביתך על מנת להצעיר את המושב ולקלוט תושבים מן החוץ ובנים חוזרים.  (ויקיפדיה)

מחנה קונדרנס
מחנה קונדרנס- אחד המחנות הגדולים בתולדות העלייה לארץ ישראל. זהו מחנה בעיר מרסיי שבצרפת. שנמצאת בדרום צרפת וזכה לכינוי "מחנה היהודים", על שום אלפי היהודים שעברו בו בין השנים 1944 – 1965. כאן רוכזו רוב המעפילים שיצאו לארץ ישראל על סיפון אוניית "יציאת אירופה". כאן היה למעשה המרכז למפעלה של עלייה ב'. משנת 1947 ואילך פעל המחנה הגדול תחת חסותה של הסוכנות היהודית. תחילה נקלטו בו הפליטים ממחנות גרמניה שהתכוננו לעלייה, ומאוחר יותר, אחרי הקמת המדינה, שהו בו עולים ממזרח אירופה ומצפון אפריקה. כחצי מיליון עולים עברו במחנה מרסיי. נכון לשנת 1965, רבע מכלל תושבי ישראל שהה בו זמן קצר או ממושך יותר.  (ynet )

ציטוטים

”בליל בדיקת החמץ הלכנו אחרי סבי בשקט  לאורו של הנר לחפש את החמץ בפינות.“

”רוב היום שיחקנו בחוץ, שחקנו בקלאס וקפצנו על חבל, שחקנו בחמש אבנים, מחבואים ותופסת“

הקשר הרב דורי