מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דמעות של שמחה ודמעות של עצב

אני וסבא גרשון
סבא גרשון על הטרקטור שלו
רקע על משפחתו הגרעינית של סבא גרשון

סבא גרשון אברמסון נולד בשנת 1944 בישראל במושבה יבניאל.  הוא נולד לשני הורים: טוביה, שהיה חקלאי ומדריך חקלאי, ופנינה, שהייתה מורה וגננת. לסבא גרשון יש שתי אחיות: שרהל'ה הד, אחותו הבכורה, הייתה מורה בצעירותה. וחנהל'ה לבנה, אחותו הקטנה של סבא. היא הייתה מורה וכיום היא סופרת. היא כותבת ספרים רבים לבני נוער. ספרים שכתבה: ארגון הלא מקובלים, עמודו, ציפור המזל שלי ועוד.

סבא מספר כי בילדותו הם גרו בבית קטן עם שני חדרים. הוריו ישנו בחדר אחד והוא, שתי אחיותיו וסבתו ישנו בחדר השני. הייתה להם רפת עם ארבע פרות והוא היה נוסע עם אביו לקצור ירק לפרות. בגיל 10 כבר התחיל לחלוב. בשעות הפנאי אהב סבא לשחק עם חבריו ,hands up ,כדורגל, מחניים, טיפוס על עצים. הוא התעניין בספורט והיה אצן מצטיין בריצות קצרות.

סבא גרשון בגיל 4 עם חבריו במושבה

תמונה 1

סבא גרשון תרם רבות למדינה והשתתף במלחמות רבות. הוא השתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מבצע ליטאני בלבנון ובמלחמת שלום הגליל. כיום סבא הוא חקלאי ומגדל תבלינים במושבה יבניאל.

סבא גרשון במלחמת ששת הימים עם היחידה שלו

תמונה 2

דמעות של שמחה ודמעות של עצב

סבא סיפר לי סיפור שהוא קורא לו: "דמעות של שמחה ודמעות של עצב", וכך הוא סיפר לי:

"בערב  יום העצמאות הראשון, כשדוד בן גוריון הכריז על הקמת המדינה, ביום שישי אחר הצהרים, אימא שלי בכתה. הייתי אז בן 4 ואני זוכר עד היום את דמעותיה. לא הבנתי למה היא בוכה אם היא אומרת שהיא כל כך שמחה שיש לנו מדינה. בעצם הייתי צריך להיות רגיל לזה, כי חצי שנה לפני כן, כשהחליטו באו"ם על חלוקת הארץ למדינה ערבית ויהודית, אימא שלי בכתה הרבה יותר, וגם אז מרוב שמחה. אולי הפעם היא בכתה פחות כי לא נותרו לה דמעות, כך חשבתי.

אבל בין הכרזת החלוקה ויום העצמאות ירדו מעיניה גם דמעות אחרות, דמעות עצב. דמעות של יונץ אברמזון ורפוליק כהן שנהרגו במלחמה, אימא שלי אהבה אותם מאוד ומיררה בבכי. סבתא שלנו לא בכתה. היא הייתה מתפללת כל היום, ובמשך המלחמה התפללה גם בלילה. מדי פעם שמעתי את זעקותיה לאלוהים שיפסיק את המלחמה. בערב יום העצמאות, כשקידשנו על היין, היא בירכה "שהחיינו". מאוחר יותר באותו ערב, כשאימא ואבא השכיבו את אחותי ואותי לישון, שכבתי בעיניים עצומות, מנסה לדמיין איך נראית מדינה חדשה. מהרחוב הראשי שמעתי את הנוער רוקד ואת יריות השמחה של הבחורים. פתאום נכנס אבא לחדר, נישק אותנו והלך. בבוקר אימא סיפרה לנו שהלך למלחמה. לא הבנתי את פירוש הדבר ולכן לא דאגתי לו, אבל כן דאגתי לפרות, מי יחלוב אותן? רק כשראיתי את השכן, פרץ, פוסע לכיוון הרפת שלנו עם דלי וכיסא חליבה, נרגעתי.

בשעות הצהריים התחילו הפצצות ממטוסים סודיים. לנו, הילדים, שרצינו תמיד לראות כל מטוס שחולף, לא נתנו הפעם לצאת החוצה. אימא החביאה אותנו במקלחת, כי חשבה שזה המקום הבטוח ביותר בבית. לכל השכנים היו בחצר תעלות כדי להסתתר בהן ולנו לא, כי אבא שלי היה מגוייס ולא היה מי שיחפור. לפעמים רצנו לתעלות של השכנים ולפעמים התחבאנו במקלחת. כך רצנו כל השבוע בין הבית, התעלות והמקלחת, ואז אימא אמרה שאין לה כח יותר. היא והשכנות החליטו לעשות יום מנוחה – פיקניק בפרדס. בבוקר העמיסו על העגלה של אפריים קודקין – שלא היה מגוייס כי היה מבוגר מדי – סירי אוכל, כדי מים, שמיכות וכריות, וכך כל ילדי השכונה והאימהות נסעו לפרדס. שהינו שם יום שלם, משחקים, רצים ומשתוללים כמו לפני המלחמה. בערב חזרנו הביתה, לתעלות ולהפצצות.

כעבור שבועיים אבא חזר וסיפר שנלחם בגשר, ושהמלחמה הייתה קשה. חברים שלו נהרגו ונפצעו שם. המלחמה נמשכה, ואבא שלי היה חוזר הביתה בפנים עצובות ומספר שנהרג עוד חייל ועוד חייל. אבא היה מספר ואימא הייתה בוכה. כעבור שנה, ביום העצמאות השני למדינה, כבר לא הייתה מלחמה. אימא הייתה אז גננת שלי והיו לה רעיונות מקוריים. לכבוד יום העצמאות היא ארגנה תהלוכה של עגלות רתומות לסוסים, ובהן כל ילדי הגנים. העגלות היו מקושטות בפרחים ובדגלי המדינה. העגלה היפה ביותר הייתה שלנו – אבא שלי קישט אותה. אני ישבתי לידו והוא נתן לי להחזיק במושכות. הסתובבנו כך  ברחובות המושבה גאים ושמחים. אני חושב שגם אז ראיתי דמעות בעיניה של אמי".

סבא גרשון אברמסון מספר על שירותו הצבאי:

הזוית האישית

איתמר: שמחתי לשמוע את הסיפורים המרגשים של סבא שלי על המושבה שבה גדל ועל ההיסטוריה של עם ישראל. יכולתי לראות איך גם סבא התרגש כשהוא נזכר בילדותו ובחוויות מהחיים במושבה יבנאל.

סבא גרשון: שמחתי לשתף את נכדי בסיפורים אודות ילדותי ועל החיים במושבה בשנים הראשונות של המדינה. חשוב לשתף ולהעביר את הסיפורים האלו הלאה לדורות הבאים.

מילון

יבניאל
יבניאל- מושבה ותיקה ומועצה מקומית בדרום מזרח הגליל התחתון. המושבה שוכנת בבקעת יבנאל, דרומית־מערבית לטבריה, לאורך כביש 767 מכפר תבור למושבה כנרת. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כשבן גוריון הכריז על הקמת המדינה ביום שישי אחר הצהרים, אימא שלי בכתה. אני זוכר עד היום את דמעותיה“

הקשר הרב דורי