מאגר סיפורי מורשת

כיצד לא הצלחתי לשיר בעת הסולו שניתן לי!

בהיותי תלמידה בכתה ה' או ו' בבית הספר היסודי של קריית ביאליק, לימד אותנו המורה המופלא, מר אמנון שחם את השיר "תחת זיו כוכביי שמים", שרנו אותו בטקס הבית ספרי ולאחר מכן בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בטקס הממלכתי שנערך עבור כל העיר בבית כץ.

לקראת הטקסים למדנו גם את השיר בשפת היידיש על מנת שנשיר גם כך, מה שהיה מרגש ומצמרר עוד יותר. היה צורך לבחור בביצועיי סולו, אני זוכרת שהתנדבתי למבחן, אבל כאשר ביקשו ממני לשיר יום לפני הטקס הגדול, פשוט נחנקתי ולא הצלחתי להוציא קול מגרוני, אני גם זוכרת שהעיניים שלי דמעו הרבה במהלך לימוד השיר.

סבא אריה שלי (כושי) נולד בתאריך 11.03.1931. הוא היה בן 13 כשהגרמנים נכנסו לבודפשט בתאריך 18.03.44 הוא בדיוק חגג בר מצווה. יום למחרת נכנסו הנאצים. יצאה הוראה שעל כל היהודים לעזוב את העיר ולעבור לבתים מיוחדים ליהודים. במקרה הדירה של סבתו הייתה בסמיכות לבתים הללו. אמו, רוזה שטיינר, נלקחה למחנות עבודה והוא לא ראה אותה יותר. יחד עם אביו ליוש שטיינר וסבתו הוא המשיך לחיות בבודפשט, עד אשר אביו נלקח יחד עם עוד חבורת גברים, גם אותו לא ראה סבא יותר.

המצב בבתים היה קשה, היה צפוף ולא היה אוכל, סבא החליט להסתתר במרתף שהיה מתחת לבית הכנסת, בו עלה לתורה. גם שם הצפיפות היתה נוראית. סבא מעולם לא הדגיש את הפחד או את הייאוש בזמן המסתור, מה שכן הודגש מהסיפורים שלו זו תחושת הרעב העזה, הקור, המחלות שאחזו בתושבי המרתף. כל חלומו של סבא היה על אמבטיה חמה ופרוסת לחם בחמאה.

בכל פעם שהייתי שומעת או שרה את השיר, המראה של המרתף (למרות שבתקופה ההיא עוד לא ידעתי איך הוא נראה), קפץ אל מול עיניי, יחד עם דמותו של סבי כנער, רזה ורעב.

תחת זיו כוכביי שמים – יהורם גאון

הזוית האישית

שחר: היה לנו מאוד כיף לעבוד ביחד למדנו הרבה אחת מהשנייה למדתי דברים חדשים על סבא רבא שלי ועל אמא שלי ואמא מספרת שהיה לה נעים לשתף אותי בפרטים על סבא ואני מקווה שהיא תמשיך את הסיפור ולא נשכח אותו.