מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב סיון, נולדתי במרוקו בשנת 1951 ועליתי ארצה עם משפחתי בשנת 1956.

מקום מגורה הראשון שאליו נשלחה משפחתי היה במעברת קריית גת, מקום רחוק בפריפרייה עם תנאים דלים שאפיינו את השנים הראשונות של הקמת המדינה וקליטת גלי העלייה הרבים. לשמחתי, אבי היה חכם והחליט לשלוח את אחי הבכור לארץ (היינו תשעה אחים ואחיות) מספר שנים לפני עלייתנו, במטרה ללמוד מקרוב על הנעשה בארץ ולהכין את קליטת משפחתי בבוא היום שנעלה ארצה וכך היה. בזכות היכרותו את הנעשה בארץ בימים ההם, מספר חודשים אחרי קליטתנו במעברת קריית גת הוא רכש בית בעיר לוד ודאג שמשפחתנו תעבור להתגורר בו.

המעבר לעיר ממוסדת עם אוכלוסיה ותיקה ותנאים משופרים לעין ערוך ממה שחווינו בתקופת מגורינו במעברה, איפשר לכל משפחתי להקלט בארץ ולהתפתח באופן הרבה יותר טוב. ברמה האישית הצטרפתי לכיתה א' באחד מבית הספר היסודיים בעיר לוד, כיתה בה רוב תלמידיה היו דוברי עברית וילדים לתושבים ותיקים בארץ. מאחר והצטרפתי לכיתה רק לאחר מספר חודשים מועטים אחרי עלייתי לארץ, השפה העברית היוותה בעיה ואתגר לא קל בהשתלבותי וקלטתי בכיתה החדשה.

לקראת סוף השנה בכיתה א' המורה הקבועה יצאה לחופשת לידה והגיעה מורה מחליפה צעירה מאוד בשם איה סולוביי. ברבות הימים המורה איה סיפרה לי שבתהליך ההיכרות עם הכיתה ברמה האישית של כל תלמיד, המורה הקבועה עדכנה אותה שהנהלת בית הספר החליטה שהתלמיד יעקב סיבוני (אני) לא ימשיך ויעלה לכיתה ב' בבית ספרנו, אלא ייאלץ לעבור לבית ספר לחינוך מיוחד (למתקשים) לאור הקשיים הלימודיים שלו. עוד היא סיפרה שאכן רמת ההשתתפות שלי בכיתה הייתה דלה ביותר. מעולם לא השתתפתי במענה לשאלות שנשאלו בכיתה והייתי ילד מופנם וסגור, אבל קשוב וערני מאוד.

כל זאת עד שיום אחד המורה שאלה שאלה בכיתה שאף לא ילד אחד הצביע לענות עליה. לאחר השתהות ועידוד כל תלמידי הכיתה לענות לשאלה ללא מענה מצד התלמידים, המורה איה הבחינה שאני ממלמל את התשובה. היא אז פנתה לכיתה ואמרה: "יש לנו כאן תלמיד שיודע את התשובה ולא מוכן לשתף אותנו". היא שאלה שוב: "האם התלמיד שיודע את התשובה מוכן לשתף אותנו?". לאחר שלא קיבלה מענה, החליטה לספר מי הוא התלמיד, היא זימנה אותי לקדמת הכיתה ועודדה אותי לספר את התשובה. לבסוף נעתרתי. עניתי על השאלה מול הכיתה בתשובה נכונה וזכיתי באהדה והערכה רבה מצד המורה וכל תלמידי הכיתה. מאז אותו מקרה המורה איה החליטה שהיא תעשה ככל שביכולתה לבטל את ההחלטה שהעבירה הנהלת בית הספר ולמנוע את העברתי לבית חינוך מיוחד. לאחר תקופת מה ולאור הפצרותיה של המורה איה הנהלת בית הספר ביטלה את ההחלטה ואיפשרה לי להמשיך ללמוד בבית הספר בכיתה של המורה איה.

מאז הסיפור הזה וסיפורים נוספים על תקופת הלימודים בבית הספר היסודי בכיתה של המורה איה, עד היום הזה מתרוצצות אצלי לא מעט מחשבות על מה היה קורה לי ואיך הייתי מתפתח לאורך השנים לולא רגישותה, תבונתה, אמונתה ונחישותה של המורה איה, שפעלה כדי למנוע את העברתי לבית ספר מיוחד, בו למדו ילדים שרובם הגדול גדל לחינוך כושל כולל מקרי פשע והצלחה מועטה בחיים.

סוג של "דלתות מסתובבות": דלת אחת הובילה בצניעות להצלחה רבה בכל מי שאני היום, לעומת דלת אחרת שיכלה לקחת אותי למקומות כושלים, לא מוצלחים ואולי אפילו לסביבה מדרדרת.

הזוית האישית

סבא יעקב: נהניתי מאוד לפגוש אותך ולספר לך סיפורים מעברי.

יונתן: שמחתי לפגוש ולשמוע את עברך והרגשתי שהתחברנו יותר.