מאגר סיפורי מורשת

סבתא דליה עופר מספרת לנועם על סבא שלו פטר.

נועם לא הכיר את הסבא שלו, לצערי, הוא מת בגיל מאוד צעיר – 42, הרבה לפני שנועם נולד אפילו. חשבתי שזאת הזדמנות מתאימה לספר לנועם, קצת על סבא ועל ילדותו.

סבא של נועם נולד בפראג בירת צ'כיה בתקופת מלחמת העולם השנייה. משפחתו החליטה לעזוב את צ'כיה ולעלות לישראל, זה לא היה כל כך פשוט באותו הזמן. אחרי מאמצים רבים המשפחה קיבלה אישור מיוחד והתחילו בהכנות לעלייה.

בדרכונם של הסבא והסבתא נפלה טעות ובנוסף לשמותיהם נכתב, "והילד", מבלי לציין בעצם באיזה ילד מדובר. הם לקחו את הילד שהיה אז בן שלוש בערך יחד איתם. הוריו עמדו לעלות לארץ ולהצטרף אליהם כעבור שבועיים, רק שזה לא קרה. היה בלתי אפשרי לעשות תכניות בזמן המלחמה. פטר הקטן עלה לארץ עם סבא וסבתא. הוא לא ראה יותר את הוריו לעולם, הם  נהרגו בשואה, במחנה ריכוז.

בארץ פטר חי עם סבא וסבתא. הם גרו בירושלים, שמו הוחלף לפרץ שם עברי. סבא וסבתא והחברים קראו לו פטשה או פץ'. באותו זמן הם עוד לא ידעו מה עלה בגורל הוריו ובגורלם של עוד בני משפחה – גורלם של יהודים שנשארו בצ'כיה. פטשה, הסבא והסבתא קיוו שכאשר המלחמה תגמר ההורים עוד יגיעו.

בקונסוליה הצ'כית בירושלים לימדו את הילדים הקטנים של העולים מצ'כיה, צ'כית, על מנת שתהיה להם שפה משותפת עם בני המשפחה כהם יחזרו ויעלו לארץ בעתיד. בינתיים הילד גדל, הלך לגן ולבית ספר ובעצם חי חיים רגילים כמו כל ילד בגיל הזה. סבא של פטשה היה רופא, הסבתא עסקה במשק בית. היו לו הרבה חברים והוא שיחק ובילה ככל הילדים. פטשה מאוד אהב חיות והחיות אהבו אותו, תמיד היה מוקף חתולים וחתלתולים, גידל  כלבים וגורי כלבים. הוא אהב לטייל עם הסבא בעיר העתיקה של ירושלים, בסמטאות הצרות והציוריות.

אחרי שנתיים מת הסבא, הסבתא נשארה לבד עם הנכד הקטן, הם עדיין ציפו וחיכו לבוא הוריו של פטשה. מלחמת העולם השנייה הסתיימה ולארץ התחילו להגיע ידיעות שונות על גורל היהודים, ולא רק ידיעות, אלא גם פליטים שהצליחו בדרך נס לעבור את הזוועות, נשארו בחיים עלו לארץ וסיפרו מה שקרה שם. על דלתות משרדי הסוכנות בירושלים, הופיעו כל יום דפים עם שמות הניצולים, שמות הוריו של פץ' שהיה אז בן 9 -10 לא הופיעו. הוא הלך כל יום  לבדוק את הרשימות ובכל יום חזר מאוכזב מחדש.

בין האנשים שניצלו והיגיעו לארץ היה רוברט, הדוד של פטשה, אח של אימא שלו. הדוד רוברט הוא זה שבעצם סיפר לילד פטשה על גורל הוריו שמתו ולא הספיקו לעלות לארץ כפי שקיוו. זה סיפור מאוד עצוב, ולצערי הוא אחד מיני רבים מאותה תקופה. הידיעה על מות הוריו הייתה מאוד קשה כמובן. באה תקופה ארוכה של בכי וכאב. ילדות שכאילו נפסקה באמצע והנעורים הפכו לעצובים. עם השנים, הכאב אמנם אף פעם לא נשכח אבל התעמעם. הסבא של נועם התבגר, התחתן והקים משפחה לתפארת.

נועם נכדי, הוא נכדו של סבא פטשה ז"ל. אני יושבת פה עם נכדי, עם ילד מקסים,שמח ומאושר, צוחק ומשתולל. ילדות כל כך שונה מזו של הסבא שלו, ילדות מלאת שמחה וגיל. לנועם יש כיום משפחה גדולה אוהבת ותומכת.

תודה לאל על כך.

הזוית האישית

דליה עופר: נועם לא הכיר את הסבא שלו, לצערי הוא מת בגיל מאוד צעיר – 42, הרבה לפני שנועם נולד אפילו. חשבתי שזאת הזדמנות מתאימה לספר לנועם, קצת על הסבא הזה ועל ילדותו.

השתתפתי השנה עם נכדי נועם בתכנית הקשר הרב דורי והעלנו ביחד, סיפור זכרון שלי. זה הקישור לסיפור:  "חג הפורים הראשון בארץ של דליה עופר"