מאגר סיפורי מורשת

הורי נולדו בתימן בכפר בשם תעז. משפחת אמי היו עניים: עובדי אדמה ורועי צאן. משפחת אבי היו עשירים, הם היו אנשי מסחר, הם היו קהילה מאוד מגובשת ומאוחדת.

אמי נישאה בגיל 12 משתי סיבות:

1. היו מחתנים בגיל צעיר כדי שהערבים לא יחטפו את הנערות היהודיות.

2. משפחת אמי הייתה חייבת כסף למשפחת אבי והחתונה הייתה התמורה לחוב.

המשטר בתימן היה מאוד מושחת והיהודים היו משלמים כסף לאנשי ממשל כדי שלא יגעו בהם לרעה וגם אם במקרה מישהו יפגע בהם לרעה, הממשל יוכל ליידע אותם ולהזהיר אותם מפני פרעות.

באחד הימים הודיע להם אותו מודיע שהם שיחדו, שמתכוונים בערב ליל הסדר לערוך טבח בכפר. היהודים נכנסו לחרדה והתחילו להתארגן לקראת עזיבת הכפר. המודיע אמר להם להכין את כל מה שקשור לארוחת החג ואכן כל יהודי הכפר הכינו את החג כהלכתו.

באותו לילה של ליל הסדר כל הכפר ארז, כל אחד כפי יכולתו, מטלטלין כדי לעזוב הכל וללכת לכיוון צנעא שבתימן עם מדריך ערבי. במסע הזה היו משפחות, נשים, גברים וטף מכל קשת הגילים.

אמי החביאה את הזהב שקיבלה לחתונה בשרוואל ולא רק היא, אלא גם רוב הנשים. המסע היה מאוד קשה, הם הלכו כל הלילה בדרך-לא דרך. המסע נמשך 3 חודשים, ביום הם התחבאו במערות ובלילה הם הלכו. במשך המסע היו צריכים לתת שוחד לכנופיות שפגשו בדרך כדי שלא יפגעו בהם. לאחר 3 חודשים הם הגיעו לצנעא ושם פגשו אנשי סוכנות יהודים.

הם נשארו בצנעא כמה חודשים כדי לעבור בדיקות, שם הם קיבלו תעודת עולה, העלו אותם לאנייה והם עגנו בחוף יפו. הורידו אותם לחוף ואמרו להם לכו להסתדר.

תעודת ההתאזרחות של הוריה של דינה 

חלק מהמשפחות הגיעו לשכונת "שיבת ציון" (שהיום היא התחנה המרכזית בתל אביב), חלק מהם הגיעו לשכונת התקווה וחלק לעיר רחובות.

הוריי גרו בצריף במשך תקופה. אני הייתי בת 5 או 6 ועברנו לשכונת "יד אליהו" בתל אביב. היינו 9 אחים במשפחה.

אני זוכרת גם טרגדיות במשפחה. האחיין של אבי היה נער בן 18 שנהרג בפריצה לירושלים הנצורה בדרך בורמה. אמו של הנער נהרגה מצלף ערבי חודש לאחר שנהרג הנער. לדודי מצד אבי נהרגו אשתו ובנו. היו לו עוד שני ילדים קטנים בני 7 ו – 5 והם גדלו אצל משפחתי שנתיים עד שהועברו למוסד יתומים.

הבית שלנו היה שלהם, בכל חופשה הם באו אלינו.

אבי היה פועל, הוא עבד מאוד קשה ואמי הייתה עוזרת בית. הייתה לי ילדות מאוד מאושרת למרות תקופת הצנע. הסתפקנו במה שקיבלנו. אני זוכרת את תקופת ה"צנע" במדינה בשנת 1949. כל משפחה הייתה מקבלת תלושי מזון לפי מס' הנפשות. היינו עומדים בתור כדי לקבל חלב, סוכר, קמח, מרגרינה, אורז ושמן-אלה היו מצרכי היסוד שהיינו מקבלים. הייתי בת 9 בתקופת הצנע.

למדתי כיתות א' וב' בבית הספר "יסוד המעלה" בתל אביב. לאחר מכן, בתקופת מלחמת השחרור העבירו את התלמידים לבניין "ביד אליהו", זה היה באופן זמני עד שבנו את בית הספר "החיל" שבו גמרתי את כיתה ח'. המשכתי ללמוד בבית ספר מקצועי תפירה ואומנות.

בגיל 18 התגייסתי לצבא ושירתתי בחיפה בחיל הים. נהניתי מהשירות. הכרתי מסגרת שונה מילדותי.

 דינה בצבא

בגיל עשרים ואחת התחתנתי ונולדו לי חמישה ילדים ויש לי כיום 13 נכדים.

משוב של דינה

"זכיתי להכיר ילד מקסים בשם אדיר,נהניתי לעבוד איתו ולמדתי איתו להכיר ולעבוד עם המחשב".

משוב של אדיר

"שמחתי לעבוד עם דינה ולדעת מה אנשים עברו כדי להקים את ארץ ישראל".

תשע"ה  2015