מאגר סיפורי מורשת

אבי ז"ל הנציח את שמו של אביו דוד וקרא לי "דינה" על שמו ולזכרו. הורי חנה ומשה ז"ל באו לישראל

בשנת 1922 בעליה השלישית במסגרת "תנועת החלוץ". הם באו כל אחד בנפרד והכירו במושבה חדרה, לאחר שהתחתנו עברו לגור במושבה כרכור. אבא ז"ל עבד בעבודות שונות ואמא עבדה גם כן בסלילת כבישים בארץ.

 

בשנת 1934 כאשר הייתי כבת שלוש הוקם מושב עין עירון הנמצא בפתח נחל עירון אך לא רחוק מהמושבה כרכור ומשפחתי עברה למושב. היינו אז 2 אחיות. כאשר הייתי בת 6  נולד לי אח.

 

במושב לכל משפחה היה משק שכלל בע"ח וחלקת אדמה לגידולים שונים.כילדים היינו עוזרים במשק, בתחילת דרכנו במושב גרנו בצריף שהיה בנוי מפחים ועץ.ועד היום אני זוכרת את תקופת הקיץ הקשה ואת תקופת החורף כאשר הגשם דפק על הפחים, אך השתדלנו לשמור על שמחת החיים עד אשר נבנה ביתנו.

 

במושב היה גן ילדים וגם כיתה א' .שמה של הגננת היה אסא, ומאוד אהבתי אותה וכאשר למדתי בסמינר פגשתי אותה במפקחת בסמינר, ומאוד התרגשנו בפגישתנו. להמשך ביה"ס הלכנו ללמוד בכרכור, כילדים צעירים היינו הולכים מרחק של כחצי שעה עד ביה"ס, אך התקופה זכורה לי כחוויה.גם ההליכה המשותפת

עם החברים וגם התקופה שהיה לי חמור אשר עליו הגעתי ברכיבה לביה"ס.

 

בגיל בת מצווה קיבלתי מתנה אופניים.בביה"ס בכרכור סיימתי את כיתה ח' ועברתי לתיכון בפרדס חנה. בתקופה שלמדתי בכרכור ובפרדס חנה הייתי בתנועת "הנוער העובד" והיינו פעילים מאוד הילדים לא ידעו עברית, וכל כמה ילדים היו מדברים בשפת אמם כגון: פולנית, גרמנית, מרוקאית, תוניסאית ועוד..

ולכן העבודה היתה לא קלה , אך לא עבר זמן רב והם רכשו את שפת העברית ע"י משחקים, הדגמות של חפצים שונים, הרבה תנועה, טיולים בסביבה הקרובה והרבה שמחת חיים.

 

עבדתי בגן 4 שנים וישנם הרבה ילדים אר גדלו במושבה, הקימו משפחה ונשארו בה עד היום. אני מאוד שמחה להפגש איתם ולהעלות זכרונות מאותה תקופה.המעברה הייתה קיימת כ-7 שנים ולאחר מכן עברו המשפחות לגור בשיכון קבע שנבנה בשטח המושבה.

 

בשנת 1952 נשאתי לבן המושבה חיימק'ה קרמר שהיה בן לאחת המשפחות הוותיקות אשר היו בין הראשונים להקמת המושבה עבדתי בגן עד הולדת בתנו הבכורה, מיכל ולאחר מכן החלטתי להקדיש את

זמני לגידול ילדינו. המשפחה לשמחתנו התרחבה ונולדו לנו עוד שני ילדים, סמדר וצביקה.

הבנות מיכל וסמדר נישאו לבני המושבה מהמשפחות הוותיקות ומראשוני המקום, הם הקימו משפחה גרים במקום ועוסקים בחקלאות.הבן צביקה חי עם משפחתו בארה"ב.

 

לאורך כל השנים מצאתי זמן להתנדב בפעילויות שונות למען הקהילה, כגון: בעבודות התנדבות והן בטיולים ברחבי הארץ. לאחר התיכון למדתי בסמינר "גבעת השלושה", גננת.סיימתי את הלימודים בתקופה שהייתה העלייה הגדולה לארץ אחרי מלחמת העולם השנייה. העלייה הייתה בעיקר בשנים 1948-1950.מארצות אירופה וגם מארצות נוספות כגון: מרוקו, תוניס ועוד..אנשי העלייה שהגיעו לארץ היו ברובם פליטי השואה הנוראה מתקופת המלחמה.

 

כאשר סיימתי את הלימודים בסמינר הייתה אפשרות להתגייס לצבא או לעבוד כגננת במעברות שהוקמו לעולים. חשבתי שהעבודה עם ילדים שרק באו לארץ זו שליחות, וכך הגעתי ליבנאל בספטמבר 1950,

ומשנה זו התחלתי את דרכי במושבה. העבודה בגן הילדים במעברה הייתה בשטח שעכשיו ביה"ס חב"ד. הייתה עבודה מאוד מרגשת. גן הילדים היה בצריף אשר היו בו רק שני חדרים, לא גדולים ומספר הילדים היה למעלה מארבעים. חונכת בגן ילדים ,התרמות לעמותות , להשתתף בהצגות בחגים לילדי הגנים וביה"ס ולהתנדב בעזרה לבית חולים פורייה.

 

הייתי גם בין מקימי "הקרן לכיבוד חיילים" אשר נוסדה לאחר מלחמת יום כיפור ועד היום קיימת ושומרת על קשר עם חיילי המושבה בנתינת חבילות שי. הכספים לקרן נתרמים מתושבי המקום, מהמוסדות , ומהמפעלים השונים ביישוב. החבילות ניתנות לראש השנה וליום העצמאות וכמובן שהייתי תמיד בוועד הורים כשילדי היו בגן ולאחר מכן בביה"ס.

 

אני חושבת שחינוך להתנדבות היא הדוגמא האישית של ההורים.

כדי לחלוק זיכרונות ורגעים יקרים חשוב מאוד שלכל אחד יהיו חברים קרובים בנוסף לקשר הבן דורי, שהוא כמובן החשוב ביותר. קשר זה מעורר את הרצון לדעת את מקורות המשפחה ולדעת את צורת החיים בעבר.