מאגר סיפורי מורשת

שמי זהר כץ השנה בתכנית הקשר הרב דורי שמעתי את סיפוריו של סבי איתן אגמון. סבא נולד בישראל לבית משפחת אנגלמן, סבא סיפר לי סיפורים רבים על משפחתו וילדותו.

מאלבום תמונות הילדות של סבא – "איתן הקטן" – תמונות של סבי, כשהיה קטן

ביקשתי לשמוע ממנו על ההכרות בינו לבין סבתא ואת סיפור היכרותם תעדנו.

סיפורו של סבי,

"לפני 50 שנה בדיוק, כשהייתי בן 27, הכרתי שתי בנות שגרו בדירה שכורה, ברחוב דיזנגוף שבתל אביב.

ערב אחד, החלטתי שאני הולך לבקר אותן בדירתן, כאשר כוונתי הייתה להתחיל עם אחת מהן. לא ידעתי ששתיהן קבעו באותו יום פגישה עם שני בחורים שהן הכירו כמה ימים קודם לכן (דרך אגב, שתיהן התחתנו עם שני הבחורים הללו.) הגעתי לדירה בשעה שמונה בערב, לפני ששני הבחורים הגיעו והבנות נכנסו ללחץ – מה בדיוק הן אמורות לעשות איתי?

ואז לרותי (אחת מהבנות) צץ רעיון, והיא אמרה לטובה (הבת השנייה): "אולי נדביק את איתן לשותפה השלישית שלנו לדירה שנכנסה לגור לפני יומיים?"

וטובה ענתה לה: "אבל ניצה ישנה".

הבנות העירו את ניצה (השותפה השלישית) ואמרו לה: "יש פה בחור נורא נחמד, שכבר סיים אוניברסיטה ועובד, ויש לו אפילו רכב! כדאי לך להכיר אותו."

וניצה אמרה "בשביל זה הערתן אותי מהשינה? אני נורא עייפה, עבדתי קשה היום."

הבנות שכנעו אותה לקום, הסבירו לה את הבעיה שלהן, וניצה אמרה "טוב אני אעשה לכן טובה." ויצאה לסלון וכך התראינו.

אני לא אגיד שהאהבה ניצתה ממבט ראשון, אבל אני ראיתי בחורה נאה מאוד, והיא אמרה לי יותר מאוחר שהחיוך שלי מצא חן בעיניה. נסענו לחוף הים ביפו והתחלנו לקשקש. ארבעה חודשים אח"כ, החלטתי שאני מציע לה נישואים, אבל לא הייתי בטוח מה היא תגיד. הלכנו ברחוב בן יהודה, ליד חנות מאוד יוקרתית לרהיטים, שנקראה "ארבעה נגרים". עמדנו ליד חלון הראווה, ואז שאלתי את ניצה אם לדעתה השולחן הזה יתאים לנו לסלון (כמובן שלא גרנו עדיין יחד!). ניצה ענתה שהשולחן נראה לה מתאים, וזמן קצר אח"כ, כבר קבענו מועד לחתונה.

התחתנו בתאריך 11.8.1969, וילדתנו השלישית, תמר, (אמא שלי, זהר) נולדה בדיוק באותו תאריך, כעבור 9 שנים. אגב, זמן קצר לאחר נישואינו, היינו אורחים בחתונותיהן של רותי וטובה. בשנת 1978 סבתא הייתה בהריון, חיכינו ולא ידענו מה יצא, עוד פעם בן, או הפעם בת.

מאלבום התמונות מיום חתונתנו – סבא, סבתא, הורי, וכל משפחת אימא שלי

ביום שישי, ה – 11.8.78, (שהיה גם יום השנה לנישואינו) החלטנו שנחגוג במסעדה סינית 9 שנות נישואין. והנה, בשעה שתיים אחר הצהריים, סבתא מתקשרת למישהו בטלפון ואומרת "אנחנו באים עכשיו." התפלאתי ואמרתי לה "אנחנו הולכים בערב, לא עכשיו, לאן את ממהרת?" וסבתא ענתה שהיא ממהרת לבית היולדות. נסענו מקריית טבעון, שם ביתנו, לבית החולים שבעפולה. הרופא בדק את סבתא, (המכשור לא היה אז משוכלל כמו היום) ואנו שאלנו, אם זה בן או בת, הרי  בשביל זה הרופא שולח אותנו לצילום. לתימהוננו, אומר הרופא בצילום "אני חושב שאלו תאומים…" סבתא החלה לבכות.

לאחר הבדיקה, "הרגיע" אותנו הרופא ואמר שזוהי סתם ילדה גדולה. סבתא נכנסה לחדר הלידה, ולפני שהספקתי לגמור את המוסף של העיתון, נולדה בתי, תמר, שהיא אימא של זהר. בערב, כשהגענו הביתה, נכנסה השכנה ושאלה "מה נולד?" "חמישה עכברים לבנים!" אמר אח של תמר, שי, שהיה רק בן ארבע, הוא התכוון לגורי העכבר שנולדו לעכברה הלבנה שלנו באותו יום.

לפני ימים אחדים, חגגנו ניצה ואני 50 שנות הכרות, עם שלושה בנים ובת, ושבעה נכדים ובאוגוסט נחגוג את חתונת הזהב (50 שנות נישואים)".

הזוית האישית

זהר: תמיד ידעתי איך סבי וסבתי הכירו אך אף פעם לא שמעתי את הסיפור לעומק תודה על ההזדמנות לדעת את כל הסיפור מהתחלתו ועד סופו.

איתן: איזה כיף לשבת עם הנכדה ולספר לה סיפורים.