מאגר סיפורי מורשת

דייג אוהב דגים…

שמי איציק בלסיאנו, נולדתי בישראל לפני 66 שנים בבאר שבע, בבית חולים הדסה. אני הרביעי מבין האחים, בן יחיד בין 4 בנות. גדלתי בשכונה שהיא הייתה כמו משפחה אחת גדולה. גם ההורים וגם הילדים היו חברים טובים. גדלתי בבית קרקע עם גינה עם חצר. הבית היה קטן אבל היה כיף לגור בו. הייתה לנו גינה והגינה פרחה כל הזמן ובנוסף היו לנו עצי פרי מאוד טעימים.

היו לנו ברווזים, ולי אישית היה תרנגול, כלבים וחתולים. כילד וכנער, מאוד אהבתי לעבוד בגינה ולאסוף בולים וכשהתבגרתי יותר פיתחתי לעצמי תחביב חדש – דייג.

כילד, יש לי כמה זכרונות שהולכים איתי עד היום: מלחמת ששת הימים, חפירת המקלט בגינה, שירי המלחמות, משחקי הילדות, הפרוסה עם המרגרינה והריבה מהגן, המקהלה שהייתי חלק ממנה ועוד.

את אשתי יהודית, שהייתה האהבה הראשונה שלי, פגשתי במקום העבודה הראשון שלי מפעל "חרסה". שם התאהבנו ונישאנו.

את האהבה השנייה שלי שהיא האהבה לדייג, שכללתי במהלך השנים. לעיתים אני תוהה ולא מבין למה אני מחובר אל הים. בסך הכל אני גר בעיר באר שבע. האהבה לדייג החלה כבר כשהייתי קטן. זה היה בילוי משפחתי כיפי, שעד היום גורם לי להרגיש כאילו אני עדיין הילד שסבא וסבתא לוקחים אותי ואת אחי בשבתות במשאית, בהתרגשות רבה לבת ים. שם סבא וסבתא היו משכירים בית ליד החוף לכמה ימים. ושם למדתי להכיר את הים. כל היום ביליתי בים,  מצאת החמה עד השקיעה המדהימה.  שם גם למדתי לדוג. לימים, כשגדלנו קצת היינו נוסעים עם חברים ברכבת לים בתל אביב. כילדים היינו רואים מבוגרים שעסקו בדיג וזה מאוד עניין אותנו וכך נדבקנו בחיידק הזה. אני מודע לכך שהעברתי את חיידק הדיג לעוד הרבה חברים.

כשהתחלנו לדוג, היינו דגים בצורה פרימיטיבית. זאת אומרת, היינו לוקחים פח גדול והיינו שמים בפנים לחם וכמה אבנים כדי שהוא ישקע והיינו מכניסים אותו לים בערך לגובה של מטר ונותנים לו לשהות שם בערך רבע שעה. לאחר מכן היינו רצים במהירות לפח מרימים אותו למעלה ורצים לחוף כדי לבדוק את השלל. במשך הזמן השתכללנו וקנינו חכות וציוד דיג מתקדם. ולאט לאט קנינו מכוניות ולעיתים גם נוסעים לדוג בלילות .

לשמחתי הרבה את האהבה שלי לדיג העברתי גם לבני גלעד שגם התאהב בדיג והנכדים הבנים שלי אוהבים לדוג וכיום זהו הבילוי המשותף לנו.

הזוית האישית

סבא יצחק והנכדה עדן: כל כך כיף לנו לבלות ביחד!