מאגר סיפורי מורשת

סיפור חתונתם של דוד ונחמה רעיף, סבא וסבתא שלי

סבא רבה שלי, דוד רעיף, נולד בשנת 1914 בפולין גדל בעיר פשמישל באזור שנקרא אז גליציה. סבי נולד יום לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה. בעקבות המלחמה האזור סופח לפולין, ושם הוא למד בבית ספר יהודי. עם סיום לימודיו בגימנסיה העברית, הוא עלה ארצה כדי ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה העברית על הר הצופים.

סבתה רבתא שלי, נחמה לבית נויהאוס, נולדה בשנת 1919 בעיר לודג' בפולין, היא הייתה הצעירה מבין תשעה ילדים ועלתה ארצה עם הוריה לירושלים בשנת 1935. ירושלים אז (שנות השלושים) הייתה עיר מעורבת של יהודים וערבים תחת שלטון בריטי. (לפני הקמת המדינה). הקליטה של נחמה בהתחלה הייתה קשה בשל אי ידיעת השפה והשוני הרב במנהגי החיים. אך באמצעות מפגש עם חברים שעלו אף הם מפולין התאקלמה והשתלבה בחיי הצעירים בירושלים.

יום אחד הלכה בחברת צעירים נוספים לבית הקפה המפורסם של אותם ימים בירושלים, קפה פינק, בו התקיימו בלילות שישי מפגשי מוזיקה וריקודים לקהל הסטודנטים בעיר. בשלב מסוים של הערב, כך היא סיפרה, ניגש בחור צעיר אדום שיער ( ג'ינג'ים זה אצלנו בגנים) וביקש רשות להזמין אותה לרקוד. זה היה סבא רבה ,דוד. דוד מצא חן בעיניה מאוד וכבר באותו הערב ליווה אותה הביתה. נחמה ציפתה לחברות הדוקה עם דוד ובילויים משותפים תכופים אך לאכזבתה גילתה שנעלם לעיתים קרובות מבלי לידע אותה. בהתחלה לא הבינה את פשר הדבר ורק כעבור זמן הוא שיתף אותה בסודו. הסתבר שבמקביל להיותו סטודנט באוניברסיטה הוא היה פעיל מאוד בארגון ההגנה והשתתף בפעילויות שהיו מאוד סודיות.

ארגון ההגנה הוקם בשנות העשרים של המאה שעברה על ידי הישוב היהודי בארץ כדי להגן על ישובים יהודים מפני התקפות של ערבים. פעילות זו הייתה אסורה על ידי הבריטים ומכאן הסודיות הרבה עליה נאלצו חברי הארגון לשמור. הפעילות של דוד בארגון נהייתה יותר ויותר אינטנסיבית עד שנאלץ להפסיק את לימודיו באוניברסיטה. הקשר בין דוד ונחמה הלך והתהדק והצטרפותה של נחמה אף היא לארגון אפשר לה להבין יותר את היעדרויותיו הדחופות.

כעבור מספר שנות חברות החליטו דוד ונחמה למסד את הקשר ובתחילת 1939 קבעו את יום חתונתם לפורים באותה שנה. שבועיים לפני מועד החתונה המתוכנן יצא דוד לקורס מפקדי מחלקות של ההגנה שנערך ביבניאל. לילה אחד בעודם עורכים מסע צבאי בהרי הגליל התחתון התגלו על ידי יחידה של חיל הספר הבריטי. הנשק שלהם נלקח והם נעצרו, נשפטו ונגזר עליהם עונש של עשר שנות מאסר בכלא עכו.

סבתא רבתא נחמה כבר ראתה את עצמה מחכה לגיל שלושים כדי להתחתן. למזלם יצאו מנהיגי הישוב ביניהם משה שרת ושמואל דיין שבנו משה היה בין "מ"ג אסירי ההגנה", לאנגליה והצליחו להמתיק את עונש המאסר לשנתיים בלבד.

במהלך תקופה זו נפגשו דוד ונחמה לעיתים נדירות כשגדר תיל מפרידה ביניהם והמכתבים שהצליח דוד להבריח מהכלא נכתבו אליה בכתב צפוף. ב17 לפברואר  1941 השתחררו אסירי ההגנה מהכלא ובאיחור של שנתיים אך שוב בימי חג הפורים נערכה חתונתם.

יום הנישואים הפך למפגש שנתי קבוע בביתם אליו הגיעו כל החברים במיטב התחפושות. מסורות זו נשמרה שנים רבות. דוד המשיך להיות פעיל במסגרת ההגנה עד הקמת המדינה ואז עבר לעבוד במשרד הביטחון. כעבור מספר שנים, ב-1956 נשלח מטעם המשרד לעמוד בראש משלחת הרכש של המשרד בשגרירות בלונדון ובמסגרת תפקידו זה הוזמן עם נחמה להתארח בארמון המלכה.

כך נסגר מעגל כשבתוך 15 שנה הפך מאסיר הממלכה, לבוש מדי אסירים וגלוח ראש לאורח המלכה לבוש בהידור הנדרש למעמד זה.

הזוית האישית

יהושע: לשמחתי עם שירה נכדתי אני מבלה זמן איכות רב יחסית, אך בכל זאת הפרויקט הזה אפשר לנו לקחת נושא מהעבר המשפחתי, שקשור גם להיסטוריה של המדינה, לעבוד עליו במשותף, לארגנו ולנסחו עד לקבלת התוצאה הסופית. הייתה זו עבודה משותפת כשכל אחד תורם את חלקו. ההבדל היחיד בינינו היה בכך שאני, מסיבה כרונולוגית בלבד, צברתי יותר ניסיון חיים מנכדתי. היה זה עונג גדול לבצע אתה את הפרויקט. אני מאחל לשנינו שנמשיך ליהנות מזמן איכות משותף בין אם בנושאים שקשורים ללימודים, הרחבת הדעת או בבילויים.