מאגר סיפורי מורשת

לסבתי יש שני שמות. השם המקורי הינו וטפה, והשני הוא שרה. היא  נולדה בישראל למשפחת אלקרינאוי . סבתי נולדה בצריף בחורה, בשנת 1963 אך כמה שנים אחרי, הוריה עברו לגור ברהט, בסוף 1969 כשהייתה בת שלוש. היא למדה בבית הספר היסודי היחיד שנמצא ברהט אשר נקרא בשם אלהוזייל. הוריה לא אשרו לה להמשיך את לימודיה בגלל שחייבו אותה לרעות את בעלי החיים שהיו אצלם. ולכן, היא רעתה כבשים עד גיל 19. בגיל הזה היא התחתנה עם סבי חליל, בשנת 1982.

סבי הוא בן דודה של סבתי. האימהות שלהם שידכו ביניהם והתחתנו. אחרי שתי הפלות, היא ילדה את הבת הבכורה שלה בשנת 1984, והיא אמי. בשנת 1989 אמה של סבתי הלכה לעולמה. 11 שנים אחרי, אבא של סבתי התחתן בפעם השנייה ולא היו להם ילדים.

סבי עבד כנהג אוטובוס בחברת אגד כמעט 25 שנים. בשנת 1997 הוא נפגש עם תושבת קיבוץ שובל, סוזן צירקל. היא הייתה מתמידה לעלות בקו שהוא הסיע. דנו בינם בנושאים שונים וסיפרו כל אחד לשני על משפחותיהם. סוזן הייתה בתקופת דיכאון בגלל שבנה הקצין נהרג במלחמת לבנון באותה שנה. בעלה התגרש ממנה, התחתן עם מישהי אחרת ושני ילדיה האחרים האשימו אותה בכל מה שקרה איתם. ילדיה בחרו לגור עם אביהם.

סבי הציע לסוזן לבוא ולהיפגש עם בני משפחתו. והיא אהבה את הרעיון. סוזן הכירה את כל המשפחה של סבי, ואהבה אותם מאוד. סבתי הייתה לה אחות ואוזן קשבת. אחרי כמה חודשים, סבתי ילדה את בניה התאומים (עומר וסיגוד) וסוזן זכתה להיות הראשונה לראות את התינוקות. ומאז סבתי והיא חברות טובות. סוזן הפכה להיות אחת מבני המשפחה.

המפגש בין סבתי לאביה של סבתי, היה מאוד משמעותי, אשר השפיע על אופן החיים של סבתי וסבי. סוזן חוגגת אתנו את כל החגים ומתייחסת אלינו כאל נכדיה.

אני וסוזן:

הזוית האישית

שמחתי מאוד במשימה הזו. אני ממש אהבתי את הסיפורים של סבתא. במשך הסיפורים הרגשתי געגוע וקיוויתי שגרתי איתם פעם. הסיפורים מאד חיברו ביננו. אהבתי את החיים שלהם, למרות הקושי שהיה להם. סבתא סיפרה לי על כמה היו לה חיים קשים, אך היא התגברה כמעט על הכול. נכון שהיא לא השלימה את לימודיה אבל היה לה הרצון ללמוד ולדעת עוד. היום היא מאוד מפותחת ויודעת לקרוא ולכתוב גם בעברית. הייתה עבודה מקסימה, כך שידעתי עוד דברים שלא ידעתי קודם. היה לי ממש מעניין לשאול ולקבל מענה ממנה. היה לי ממש כיף. אני מאחל לסבתי כל טוב והמשך חיים יפים.