מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דור שני לשואה, דור ראשון לתקומה

חנה ונועה
חנה בת חמש
סיפור אהבה על ילדות, משפחה ומקצוע

נולדתי בשנת 1948 בצ'כוסלובקיה, כיום סלובקיה, לזוג הורים ניצולי שואה, שאיבדו את משפחתם ובני זוגם במלחמת העולם השנייה. אבי, נאלץ להפסיק את לימודי הרפואה שלו בפראג והועבר למחנה עבודה. אמי שרדה את אושוויץ בירקנאו.

הורי, דבורה וד"ר מנחם ויליגר, הכירו זו את זה לאחר שובם מהמחנות ע"י אדית מילר, קרובת משפחה של אבי וחברתה של אמי. השם חנה ניתן לי לזכר שתי הסבתות בשם הזה, שניספו בשואה ולא זכיתי להכירן. יש לי שם נוסף, אווה, ע"ש אחות אמי, שנספתה אף היא בשואה. הורי שוחחו עימי מעט על תקופה זו. אמרו שיספרו לי בהרחבה לכשאגדל ולא זכיתי. גם לא בעקיפין דרך הנכדים. כשילדי היו בגיל של כתיבת "שורשים" ונסיעה למחנות ההשמדה, הורי כבר לא היו איתנו כדי לספר. אני, למעשה, דור שני לשואה. אך הורי, בתבונם, הצליחו לתת לי ילדות מאושרת מלאת שמחת חיים.

הורי עימי בילדותי

תמונה 1

עליתי לישראל עם הורי בשנת 1949. תחילה התגוררנו בדירת חדר בתל אביב, יחד עם משפחתו של האח היחיד של אמי ששרד את המלחמה והגיע לישראל לפניה. לאחר מכן רכשו הורי בית דו-משפחתי בשכונת חבצלת ליד העיר רחובות. בחצר ביתנו גידלו הורי תרנגולות, שתלו עצי גויאבות, רימון, שסק, עצי הדרים, שהפיצו ריחות מבושמים בתקופת הפריחה. בגינה צמחו פרחים עונתיים ושנתיים בשלל צבעים.

שכונת חבצלת בשנות ה -50

תמונה 2

תקופת ילדותי היתה מאושרת. בשכונה התגוררו משפחות מכל התפוצות. כולם היו חברים של כולם. אנחנו הילדים, שיחקנו, בחצרות הבתים או בשטחים מסביב, בקפיצה בחבל, קלאס, חמש אבנים, חמור ארוך, תופסת, מחבואים. בתקופה זו עדיין לא היו טלויזיות, מחשבים, טלפונים. פשוט הלכנו לחברים הביתה. טיילנו ברגל ובאופניים בשדות, בהם פרחו פרחי בר בשלל צבעים. טיפסנו על הגבעות בסמוך לביתינו. הפרדסים הפיצו ריחות משכרים בפריחה וזרחו בצבעי כתום וצהוב בתקופת בשלות הפירות. היה לי אוסף של בולים, מפיות, מחזיקי מפתחות. אהבתי מאד לקרוא. עד היום נשארה אצלי האהבה הגדולה לספרים.

כולנו חיינו חיים צנועים מאד. זכור לי שבשכונה נסע חלבן בעגלה עם סוסה, צילצל בפעמון ומזג חלב מכדים גדולים לבקבוקים שהבאנו. עגלון אחר, מכר קוביות קרח גדולות, ששימשו לקירור האוכל. זכורה לי חוויה מיוחדת: קיבלנו הודעה שיש לנו חבילה מאמריקה בדואר. ההפתעה היתה בדמות בובה ענקית עם תלתלי זהב, שפותחת ועוצמת עיניים, בתוך עגלת תינוקות אמיתית. לא ניתן לתאר את התרגשותי. טיילתי בשכונה בגאווה עם הבובה המרשימה ולצידי כל ילדי השכונה. השכנה תפרה לבובה בגדים יפייפיים ואני טיפלתי בה במסירות ובאהבה גדולה.

באותן השנים היתה תקופת הצנע. קשה היה להשיג מזון. הורי היו הולכים רגלית לכפר בילו, הסמוך, וחוזרים עם ביצה אחת לבת. גדלתי בתקופה בה לא היו טלויזיה, מקרר, מיקרוגל, מכונת כביסה, מחשב, טלפון, מכונית. קשה להאמין, אך זו הייתה תקופה נהדרת.

אבי היה רופא. הוא עבד במרפאה ברחובות. בשכונת חבצלת עדיין לא היו כבישים ולכן אוטובוס לא נכנס אליה. כדי להקל עליו עברה משפחתינו להתגורר ברחובות, בבניין המשותף הראשון שהוקם בה. שלוש קומות, 12 דיירים, רובם רופאים. כל דיירי הבניין התנהלו כמשפחה אחת. השנה היתה 1956, היינו בפיתחה של מלחמת סיני. זכורה לי המשימה הראשונה המשותפת של דיירי הבניין. למלא שקים עם חול ולהניחם מסביב לבניין. אנחנו, הילדים, עמדנו יפה במשימה. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אזעקות.

בתקופת מלחמת ששת הימים, 1967, הייתי סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים. זכורה לי ההתרגשות שאחזה בי, כאשר שמעתי את הרב גורן תוקע בשופר ליד הכותל המערבי וכאשר השתתפתי בטקס חגיגי, בו נאם הרמטכ"ל רבין באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים.

תמונה 3

הרב גורן תוקע בשופר

באותה תקופה עבדתי במוזיאון רוקפלר לעתיקות בירושלים המזרחית. לכולנו היה חידוש מרענן בשיתוף הפעולה עם האוכלוסיה הערבית בעיר.

את בעלי, פינחס, הכרתי בקיץ 1973, זמן קצר לפני מלחמת יום כיפור. נישאנו עם תום הקרבות. חיילי המילואים שרתו עדיין בצבא. רבים מחברינו הגיעו במדים לחתונה ומייד לאחריה חזרו לבסיסים. נולדו לנו שלושה ילדים, אמיר, נבט ויעל, שהביאו לנו, עד כה, ארבעה נכדים מקסימים – נועה, תום, עידו ויואב. עם נועה, הנכדה הבכורה של הבן הבכור, אני משתתפת עתה בתכנית "הקשר הרב דורי", שהיא חוויה מיוחדת עבור שתינו.

אני עם פינחס

תמונה 4

אני מאד אוהבת ללמוד. סיימתי תואר ראשון באמנות וארכיאולוגיה, תעודת הוראה ותואר שני בספרנות באוניברסיטה העברית בירושלים. ותואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן.

עם סיום לימודי בירושלים, עבדתי מספר שנים בספריה המחקרית של מכון וולקני בבית דגן. לאחר לידת שני ילדי הגדולים, רציתי להיות קרובה ונגישה אליהם, כך שעברתי לעבוד במשרה חלקית בעיר מגורינו, רחובות. עבדתי בספריה של בית ספר "עמל" לנערים עובדים/לומדים. מצאתי את עצמי מאזינה בקשב רב לסיפוריהם על קשייהם בחיי היומיום בבית, בלימודים ובחברה. זו היתה נקודת המפנה, בה הבנתי שברצוני לעסוק בתחום הרווחה. לימים עברה משפחתנו להתגורר בבאר שבע, בעקבות עבודתו של בעלי, במחלקת ההתיישבות של הסוכנות. כאן ניתנה לי ההזדמנות לעשות הסבה לעבודה סוציאלית ולעסוק בתחום זה במחלקת הרווחה של עיריית באר שבע. בהמשך, סיימתי בהצטיינות תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן.

טקס קבלת תואר שני בעבודה סוציאלית

תמונה 5

בחרתי לעבוד עם הגיל השלישי, ביניהם ניצולי שואה רבים. כנראה, התייתמותי מהורי בגיל צעיר, קירבה אותי לשכבת גיל זו.

תמונה 6

חיילי צה"ל מצדיעים לניצולי השואה

בשנים 1989-1986 התגוררנו בארה"ב, בעלי למד לתואר שלישי. שילבתי בין עבודה בספריה של אוניברסיטת מישיגן והתנדבות בפרוייקט קהילתי לעבודה קבוצתית עם קשישים.  חזרנו לישראל ועברנו להתגורר בכפר סבא. אני המשכתי בעבודתי עם הגיל השלישי. במסיבת הפרישה שלי לגימלאות, הוסרט עלי סרט עם הקשישים עימם עבדתי, על רקע השיר "לתת" של בועז שרעבי. זו הייתה מתנת הפרישה היפה ביותר שהייתי יכולה לקבל – התודה וההכרה שלהם בכך, שנתתי להם את הנשמה ואת הלב.

כמו בילדותי ולאורך חיי, גם היום בגימלאות, אני חווה חיים פעילים, מגוונים ומלאי תוכן. מקפידה על שעורי ספורט, צעידות, חובבת צילום, משתתפת בחוגים לספרות, לתשבצי הגיון, במפגשים חברתיים, מתנדבת בטלויזיה הקהילתית, משחקת ברידג', שומעת הרצאות. יחד עם בעלי, אנחנו מרבים לטייל בארצנו היפייפיה ובחו"ל, מקפידים על קשרים חברתיים, אוהבים תרבות: הצגות, קונצרטים, ערבי שירה, ריקודי עמים. ומעל לכל, אוהבים מאד את ילדינו ונכדינו ונהנים מכל רגע איתם.

זוהי סגירת מעגל של הורי האהובים, שלמרות השואה שעברו, בחרו להמשיך הלאה. עלו לארץ ישראל, בנו בה בית והקימו משפחה לתפארת. הם בחרו בחיים ובהמשך השושלת. וזהו הניצחון שלהם וגם שלנו.

תמונה 7

הורי עם הנכד הראשון

תמונה 8

משפחתנו

סרטון סיפור האהבה:

הזוית האישית

הסבתא חנה: הייתה לי חוויה יחודית, שחיזקה את הקשר הקיים ביני לבין נכדתי הבכורה נועה. מצאתי בנועה יכולת הקשבה, הבנה, סבלנות ורצון לשמוע ולדעת.

הנכדה נועה: הייתה לי חוויה נהדרת. למדתי על חייה של הסבתא היקרה שלי.

מילון

בגימלאות
הפסקת עבודה עקב העלאה לגיל פרישה

ציטוטים

”"לתת את הנשמה ואת הלב - לתת, לתת כשאתה אוהב..."“

הקשר הרב דורי